האם אפשר לשנות את חייהם של קרובינו על ידי כח המחשבה? זה הסוד שישנה את התמונה

ישנה תופעה פסיכולוגית מרתקת, הנקראת 'אפקט פיגמליון', לפיה ניתן להשפיע על ביצועי האחר על ידי אמונות פנימיות של הסביבה כלפיו. בניסוי, שבוצע על ידי החוקרים פרופ' רוברט רוזנטל, פרופסור לפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת הרווארד, ולינור ג'ייקובסון, מנהלת בית ספר בסן פרנסיסקו, נערכו בתחילת השנה ל-18 כיתות בית ספר מבחני אינטליגנציה, ונאמר למורי בית ספר שמטרת מבחנים אלו היא לאתר תלמידים שיש להם 'פריחה מאוחרת' – פוטנציאל אינטלקטואלי גבוה וצפי להתנשאות אינטלקטואלית בהמשך, ואז מסרו להם את שמות התלמידים שזוהו במבחנים.

לאמיתו של דבר, רוזנטל וג'ייקובסון בחרו באופן רנדומלי 20% מהתלמידים בכל כיתה, ללא שום קשר לתוצאות המבחנים.

בסוף השנה נבחנו תלמידי הכיתות במבחן אינטליגנציה נוסף, ונערכה השוואה של גודל השיפור שחל ביחס לציונים של תחילת השנה, בין קבוצת הביקורת (80% מהתלמידים שלגביהם לא נאמר דבר למורות) לבין קבוצת הניסוי. נמצא כי התלמידים ששמותיהם נמסרו מראש למורות כעתידים לפרוח, עלו במנת המשכל (IQ) בצורה משמעותית ביחס לשאר התלמידים. ההבדל בין השיפור שחל בקבוצת הניסוי לזה שבקבוצת הביקורת היה מובהק סטטיסטית. החוקרים הסיקו שאמונת מורים לגבי הפוטנציאל של תלמידיהם יכולה להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה ולהשפיע על ביצועיהם העתידיים.

החוקרים מסבירים כי האמונה הפנימית של המבוגר על הילד משפיעה על היחס וההתנהגות של המבוגר כלפיו, אף באופן שאינו מתוכנן ומכוון מראש על ידו, ומשפיעה על ביצועיו של הילד.

הנקודה החשובה היא, שהצפייה להתנשאות אצל האחר יכולה לקרות רק כאשר ישנה אמונה פנימית אמיתית לדבר. מסיבה זו החוקרים לא אמרו למורים 'נבחר חמישה תלמידים שבהם אתם צריכים להאמין לשיפור ההישגים', אלא הסתירו מהם את האמת ויצרו אצלם אמונה פנימית של התקדמות ושיפור הישגים ביחס לתלמידים שנבחרו, על ידי כך שסיפרו להם שהם זוהו כבעלי פוטנציאל לאחר מבחני הערכה. מכאן נבין שכדי להביא לשיפור וקידום האחר לא די לייצר התנהגות חיצונית של עידוד ומחמאות כלפיו, אלא עלינו להאמין בהצלחתו העתידית באמת ובתמים בתוכנו פנימה.

הספר "מחשבה יוצרת מציאות"

מחקר דומה אך בעל אפקט הפוך נערך על ידי פרופ' רוברט רוזנטל וקרמיט פוד. החוקרים ביקשו מסטודנטים במעבדה ללמד עכברים, שהיו זהים גנטית, לרוץ. לסטודנטים נאמר על חלק מהעכברים שהם "חכמים", ולכן יהיה קל ללמדם, ועל חלק אחר מהעכברים נאמר שהם "טיפשים", ויהיה קשה ללמדם. לאחר שנה התגלה כי למרות המטענים הגנטיים הזהים שהיו לאותן קבוצות של עכברים, קבוצת העכברים שהסטודנטים האמינו שהיא קבוצת ה"טיפשים" התקשתה ללמוד לרוץ.

אמא או מורה החושבת על הילד שהוא לא מספיק מוצלח/חכם/בוגר, משדרת את האמונה שבתפיסתה, באופן שהיא מדברת אליו ומתייחסת אליו, או אפילו רק משדרת את תחושותיה ברובד סמוי יותר. בכל מקרה הצד השני תמיד יקלוט את מה שחושבים עליו, במודע או שלא במודע, וינהג בהתאם.

אם נדמיין ונרגיש את הצלחתו של האחר, נוכל אכן להשפיע על מציאותו. אמא שחושבת ומאמינה שבנה יצליח, משדרת לו את מחשבותיה. היא מחדירה בו, אפילו ברמה לא מודעת, את האמונה ביכולותיו, ומגדילה את בטחונו העצמי.

הגמרא אומרת: "דרש רב עוירא... לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה במה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו, שהם תלויים בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם" (מסכת חולין, דף פד).

הרב חיים לייב שמואלביץ זצ"ל, ראש ישיבת מיר, מבאר בספרו 'שיחות מוסר' (מאמר סד) את הכתוב: "כיוון שהם סמוכים על שולחנו ועיניהם תלויות בו, הרי על ידי אמונתם בו ניתן לו הכוח לפרנסם. ועל כן אמרו חז"ל שיכבדם יותר ממה שיש לו ולמעלה מיכולתו, כי באמת אין גבול ליכולתו, אלא כפי מידת בטחונם בו – באותה מידה יוכל למלא משאלותיהם".

כשהאישה והילדים מקבלים את התחושה שיש שפע בבית, הם מתמלאים באמונה חיובית כלפי יכולתו הכלכלית של אב המשפחה לפרנסם, ואמונתם זו נוטעת בו את אותה אמונה עצמית של מסוגלות להצלחה בתחום הפרנסה. האמונה שנוצרה מתגשמת במציאות, ומביאה אותו לידי הצלחה וברכה בפרנסת הבית.

האמונה באחר נוטעת בו כוחות להגיע להישגים שאין להם גבול, בכל תחום אשר יהא.

כמה חשוב לחשוב טוב על בני משפחתנו ומכרינו. האופן שבו אנו חושבים עליהם יכול ליצור את אותה מציאות ממש.

לרכישת הספר "מחשבה יוצרת מציאות – כוחה של מחשבה בהתבסס על מקורות ביהדות ומחקריים מדעיים, בליווי הדרכה לשיפור איכות חיינו והגשמת משאלות ליבנו" - היכנסו להידברות שופס או חייגו: 073-222-1250.