הקים עיר ליהודים באמריקה: סיפורו של עמנואל נח, האיש שהקדים את זמנו

הוא לבש בגדי ג'נטלמן, דיבר באנגלית מושלמת וניווט בביטחון במסדרונות הכוח של וושינגטון הצעירה. כשריף ניו-יורק וחבר בולט במפלגה הרפובליקנית-דמוקרטית, היה עמנואל נח אמריקאי לכל דבר. אך בתוך לבו פעמה גאווה יהודית עזה, שלא הסתיר מעולם. עמנואל נח היה אחת הדמויות המרתקות והשכוחות בהיסטוריה היהודית-אמריקאית.

עמנואל נח נולד בפילדלפיה בשנת 1785, לאב ממוצא גרמני ולאם ממוצא ספרדי-פורטוגזי. בתחילה ייעד אותו סבו, שאצלו גדל, להיות צורף, אך עמנואל אהב פחות את המקצוע. לאחר מות סבו החל ללמוד עריכת דין, ובמקביל פיתח קריירה מוצלחת כעיתונאי וכפוליטיקאי במפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, שהייתה אז אחת המפלגות המרכזיות בארצות הברית. עמנואל לא היה סתם עיתונאי – הוא היה עיתונאי פטריוטי אמריקאי. בתקופת מלחמת 1812, בהיותו בן 26, כתב מאמרי מערכת חריפים שקראו למלחמה עם בריטניה.

בפוליטיקה הדגיש עמנואל תמיד את היותו יהודי בגאווה רבה. בשנת 1812 התמודד לתפקיד קונסול ארצות הברית. במכתב הבקשה שלו ציין בגאווה את מוצאו היהודי, והדגיש כי אם ייבחר, הדבר יוכיח ליהודים ולאומות העולם שבארצות הברית אין אפליה דתית, וכל המינויים נעשים על בסיס מקצועיות בלבד. לאחר מכן מונה לקונסול בתוניס, שם הופקד על שחרור אזרחים אמריקאים שנשבו בידי שליט אלג'יריה. כיהודי, ראה בפרשה הזדמנות להכניס את הערך היהודי של "פדיון שבויים" למדיניות האמריקאית. הוא השקיע ממון רב בשחרור השבויים, מהלך שהצליח, אך עורר עליו את זעמם של הממונים עליו, שהאשימו אותו בבזבוז משאבים רבים – והוא פוטר מתפקידו.

לאחר פיטוריו עבר עמנואל לניו יורק, שם הקים שורה של עיתונים, נבחר לתפקיד השריף של העיר ניו יורק ואף כיהן כשופט. במהלך שהקדים את זמנו במאה שנה, הקים עמנואל את מדינת היהודים "אררט". עמנואל היה יהודי גאה, והשתלבותו בחברה האמריקאית לא גרעה מזהותו היהודית. הוא חלם על תחייה לאומית יהודית עולמית שתחזיר את העם היהודי לגדולתו. בדמיונו ראה עצמו כמי שיקבץ את ישראל מבין העמים, וכמשה בזמנו – יוביל אותם אל הארץ המובטחת.

אמר – ועשה. הוא קנה את האי "גרנד איילנד" בנהר הניאגרה, דרומית למפלים המפורסמים. עמנואל האמין כי על ידי בנייה לגובה, ניתן יהיה לשכן באי שישה מיליון יהודים. בשנת 1825 ערך טקס מפואר להנחת אבן הפינה לעיר המקלט החדשה ליהודים – "אררט". בטקס הופיע כשהוא לבוש בגלימה מרשימה, ונשא נאום חוצב להבות, שבו תיאר כיצד היהודים יוכלו לשכון בשלום בעיר אררט עד שתבוא הגאולה. הוא הכריז על עצמו כ"שופט ישראל", ועל אבן הפינה נכתב בעברית "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". באנגלית נכתב: "אררט, עיר מקלט ליהודים, נוסדה בידי עמנואל נח בחודש תשרי שנת תקפ"ו לבריאת העולם, ספטמבר 1825, בשנת ה-50 לעצמאותה של אמריקה".

היהודים, עם זאת, לא נענו לקריאתו של עמנואל, וכאשר החלו גלי ההגירה הגדולים של יהודים מאירופה לאמריקה הם לא התיישבו באררט, אלא התפזרו ברחבי ארצות הברית. כיום, הדבר היחיד שנותר מיוזמתו של עמנואל נח הוא אבן הפינה, המוצגת במוזיאון ההיסטורי של באפלו.

שנים לאחר כישלון יוזמת "אררט", כתב עמנואל מאמר בו טען כי הדרך היחידה לתחייה לאומית יהודית היא בארץ ישראל: "היהודים צריכים לעשות משהו עבור עצמם... סוריה תחזור ליהודים בדרך של רכישה... בחסותן של צרפת ובריטניה... אכלוסה של סוריה מחדש הוא מעשה הגיוני".

עמנואל נפטר בגיל 76 משבץ. הוא היה דמות מרתקת וססגונית, והשילוב הנדיר בין יהודי גאה לג'נטלמן אמריקאי פטריוט הפך אותו לחלוץ מסוגו. במובנים רבים, הקדים עמנואל את זמנו, והוא מהווה דוגמה ליהודי אמריקאי המסוגל להיות נאמן גם ליהדותו וגם לארצו – דמות שכעבור שנים הפכה למוכרת יותר בנוף היהדות האמריקאית.