פרשת תרומה: כך משיגים את גן העדן בעולם הזה

בשלושה מקומות במשכן הופיעו הכרובים:

1. על הכפורת – מכסה ארון הברית: "וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרוּבִים זָהָב, מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם, מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת… וְהָיוּ הַכְּרוּבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה… וְנֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת" (שמות כ"ה, י"ח-כ"ב).

2. על הפרוכת המבדילה בין הקודש לקודש הקודשים: "וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר, מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב יַעֲשֶׂה אֹתָהּ כְּרוּבִים" (שמות כ"ו, ל"א). הפרוכת שימשה כמחיצה בין הקודש לבין קודש הקודשים. היא הייתה עשויה מארבעה סוגי חוטים: תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש משזר. על הפרוכת היה רקום מעשה אמן של כרובים.

3. על יריעות המשכן – היריעות הפנימיות שכיסו את המשכן: ״וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת, שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב תַּעֲשֶׂה אֹתָם, כְּרוּבִים״ (שמות כ"ו, א'). היריעות שיצרו את התקרה והדפנות של המשכן היו מעוטרות בכרובים. כמו בפרוכת, הכרובים היו חלק מ"מעשה חושב" – עבודת אומנות מורכבת של אריגה ורקמה.

למשכן יש "אב טיפוס". פעם כבר היה בעולם "משכן" להשם. היכן? בגן עדן. אלוקים הציב את הכרובים בכניסה לגן עדן, כדי שבני אדם יותר לא יכנסו לשם. אחרי אכילת פרי עץ הדעת, המקום הזה הפך ללא מתאים עבור בני אדם. הגן שאלוקים יצר כבר לא נגיש עבורנו. נהיינו לא ראויים אליו. עכשיו, אנחנו צריכים לבנות את ה"גן" כאן בעולם הזה, וזה המשכן. כשאנחנו עושים את זה, הכרובים מופיעים שוב, אבל אין להם יותר חרב בידיים כי הם לא שם כדי להרחיק אותנו, אלא הם שם כדי להכניס אותנו פנימה.

אבל איך הם מכניסים אותנו פנימה?

זה מביא אותנו לשלושת המקומות שהכרובים מופיעים במשכן. בכפורת – כיסוי הארון, בפרוכת שמבדילה בין הקודש לקודש הקודשים, וביריעות העוטפות את המשכן. נשים לב שהכרובים מופיעים במחיצות, בהפרדות. היריעות יוצרות גג למשכן, מפרידות בין המשכן לחלל שבחוץ. הפרוכת מפרידה בין קודש הקודשים לשאר המשכן. והכפורת, כיסוי הארון, מפרידה בין מה שבתוך הארון לבין שאר קודש הקודשים.

שלוש המחיצות שאנחנו בונים כאן למטה, אשר מפרידות בין העולם לבין ארון הברית, מקבילות לשלושת המחיצות שהקדוש ברוך הוא ברא בבריאת העולם:

1. "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (בראשית א', ד'). האור והחושך מסמלים את הטוב והרע (עיין רש״י ובראשונים).

2. "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן" (בראשית א', ז'). ההבדלה הזו יצרה מרחב מחיה לבני אדם. מקום.

3. "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים" (בראשית א', י"ד). ההבדלה הזו יצרה את הזמן.

אלוקים עשה שלוש הבדלות כדי להקים את העולם שלנו. אנחנו עושים שלוש הבדלות ומחיצות כדי להקים את העולם הקטן שאנו עושים עבורו.

בכל אחת מהמחיצות שאנחנו יוצרים, אנחנו פוגשים כרובים. גם הכרובים בגן עדן מסמלים פרידה והבדלה – פרידה מגן עדן. הכלים של אותה הפרדה, הכרובים עם החרב הלוהטת, מופיעים במשכן, אבל בלי החרב. להיפך – הם מזמינים ומכניסים אותנו בחזרה אל אותו גן, שהפעם אנו יוצרים עבור אלוקים, כאן, במציאות הגשמית של העולם הזה.

אם אלוקים ברא את העולם שלנו על ידי יצירת שלוש הבדלות, הדרך שבה נוכל לחזור לעולמו של אלוקים היא על ידי הורדתן. אנחנו לא יודעים איך העולם של אלוקים נראה, אבל אנחנו יודעים דבר אחד בוודאות: זה לא כמו העולם שלנו.

איך נכנסים בחזרה ל"גן עדן"?

1. הבדלה בין אור לחושך. כאשר אדם רוצה "לשוב אל גן עדן", עליו לשאול את עצמו: מהו האור בחיי ומהו החושך? מה מאיר את נשמתי ומה מחשיך אותה? מה אמת ומה שקר? מה טוב ומה רע? איך אני יכול להבדיל בין טוב לרע?

כשנכנסים אל תוך כותלי המשכן, נכנסים אל תוך האמת הגדולה ביותר. נכנסים לאטמוספרה אחרת שבה הכל מואר באור האמונה. עשרה ניסים קבועים נעשו בבית המקדש (אבות פרק ה') וכל מי שנכנס לשם הבין מה אמת ומה שקר. אנשים הקריבו שם קורבנות ובכך התקרבו לבורא עולם, התוודו על חטאם והאירו את נשמתם באור אמיתי.

2. הבדלה בין מים למים ויצירת מרחב מחיה לאדם. בראשית הבריאה, הכל היה מים – מציאות חסרת חלל אנושי. בני אדם אינם יכולים לנשום במים. לא היה לנו היכן לנשום או לנוע. אלוקים יצר עבורנו את המרחב ההכרחי לקיומנו – שמים המעניקים לנו אוויר, חמצן, ותנאים מתאימים לחיים.

כנגד זה היה את הכרובים שהבדילו בין הקודש לבין קודש הקודשים. לא כל אחד רשאי להיכנס לקודש הקודשים והזר הקרב יומת. קודש הקודשים הוא לא מרחב מחיה עבור כל אדם, אלא רק עבור הכהן הגדול ורק ביום הכיפורים.

כל אחד צריך לשאול את עצמו: מהו מרחב המחיה שלי? אילו גבולות אני מציב לעצמי? אילו דברים נמצאים מחוץ לתחום עבורי, כי הם אינם מתאימים לי או לסגנון חיי?

3. ההבדלה השלישית הייתה המאורות. כאשר התורה מתארת את תכלית המאורות, היא אינה מתמקדת באורם בלבד, אלא בתפקידם כמארגני הזמן: "לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים".

וכאן מגיעה שאלה גדולה לאדם – באיזו מערכת זמן אתה חי? האם הזמן עבורך הוא דבר שנסוג ונעלם, או שהוא מתפתח ונבנה לקראת נצח? האם אתה מתייחס לעולם כאל מקום חולף, או כאל מציאות שמתקדמת אל מעבר לגבולות החומר? האם החיים בעולם הזה הם התכלית וסוף הדרך, או הם רק בבחינת שורש וזרע למה שיהיה אחר כך? זו שאלת החיים – מה הכיוון של הבריאה, מחיים למוות, או ממוות לחיים? עלינו לזכור שהחיים הם בכיוון של חיים ולא בכיוון של מוות.

בתוך הארון, מאחורי המחיצה השלישית היה ארון הברית – "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ" (משלי ג', י"ח). אחיזה בתורה וחיים לאורה מעניקה חיים של נצח.

ארון הברית זהו גן עדן בעולם הזה.

הכרובים מחזירים אותנו לשם, מחזירים אותנו הביתה.