פרשת משפטים: מה הקשר בין יחסי הורים וילדים לגניבת אדם?

התורה כולה מורכבת מפשוטו של מקרא, אולם גם מ"זרמים תת קרקעיים", כלומר רבדים נוספים, כמו רמז, דרש וסוד.

נראה שלוש מצוות מבין מצוות רבות המוזכרות בפרשת משפטים, ונגלה ששזור בהן אחד הסיפורים המפורסמים המופיעים בתורה.

התורה כותבת רצף של שלושה פסוקים: "וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת. וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת. וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת" (שמות כ"א, ט"ו-י"ז).

סדר הפסוקים לא מובן, משום שלכאורה, הפסוק "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ" חוצץ בין שני הפסוקים העוסקים בענייני הכאת וקללת הורים. מדוע התורה ממקמת את הפסוק הזה באמצע העיסוק בהכאת וקללת הורים? (ניתן לעיין ברש"י, ב"אבן עזרא" ובעוד מפרשים ששואלים שאלה זו).

לכאורה, הפסוקים הללו מספרים את סיפורו של יוסף. האחים לקחו אותו מאביו, כך שהם "היכו" את אביו, גנבו את יוסף ומכרו אותו לעבד (ר"י אבן כספי).

מה הקשר בין המצוות שבפרשת משפטים לבין הסיפור של יוסף ואחיו?

בכל שנאה יש מה שמעל לפני השטח, ומה שמתחת לפני השטח. למה האחים שנאו את יוסף? התשובה הפשוטה היא – קנאה. האחים קנאו שיוסף היה, לכאורה, הבן המועדף על אביהם – יעקב. זה נכון, אבל שורש השנאה עמוק יותר. השורש התחיל לצמוח כאשר יעקב אהב יותר את רחל מאשר את לאה. רחל הייתה אשתו האהובה של יעקב, ויוסף היה בנה הבכור. זו הסיבה שיעקב אהב אותו כל כך, וזו גם הסיבה שהאחים שנאו אותו. המורכבות המשפחתית מקורה לא ביוסף עצמו. המתיחות במשפחת יעקב החלה כשיעקב העדיף אם אחת על פני השנייה. יוסף היה זה שספג את התסכול של אחיו על כך שאמא שלהם – לאה, הייתה אהובה פחות.

אנו מוצאים כאן חוקים על חטיפה ומכירת אדם, חוקים שמזכירים לנו את מכירת יוסף, משולבים יחד עם חוקים על הכאת וקללת הורים. יתכן שהפסוקים מקובצים יחד כדי להראות לנו את ההקשר – את הרקע של המאבק בין יוסף ואחיו.

האחים חטפו ומכרו את יוסף, אולם "מבלי משים" הם פגעו בהוריהם, כי כשנוגעים בעומק העניין, ההורים היו המקור האמיתי לכל הכעס והקנאה. אבל האחים לא הכירו בכך, או שהם חששו מלפתוח את הסוגייה הכואבת הזו עם אביהם. הם פרקו את כל התסכול שלהם על יוסף. הכעס שלהם היה מוטעה. הגורם לכל זה הגיע מהוריהם.

יתכן שאם האחים היו מבינים שהכעס שלהם מעולם לא היה על האח הקטן שלהם, כל מכירת יוסף אולי מעולם לא הייתה מתרחשת.

זה אולי ההסבר לכך שהתורה כורכת את הפסוק "וגונב איש ומכרו מות יומת" בתוך הפסוקים שעוסקים ביחסים בין הורים לילדים, כדי ללמד אותנו מה קרה אצל יוסף. הסיבה לגניבת ומכירת יוסף הייתה המתיחות עם האב והאם, ומכירת יוסף בפועל "הכתה" ו"קיללה" את האב והאם.

רואים אנו כיצד פסוקי התורה מכילים בתוכם עולם ומלואו של מסרים והכרת כוחות הנפש, מעבר לפשט הפשוט של מצוותיה.

האם אנחנו "אוגרים" כעסים מבלי לפתור אותם? אגירת כעסים עלולה לפגוע בצד שלישי.

האם אנחנו מפנים את הכעסים והרגשות שלנו למקום הנכון?

כשיש מריבה ומתיחות בין אחים, האם אנו מודעים לכך שבעצם אנו "מכים" את ההורים?