"אולי זה פשוט מסר משמים שאנחנו לא מתאימים?"

"מבחינתנו, אם זה לא יעבוד כאן, אנחנו מרימים ידיים", אמרה אודליה.

"כבר היינו בכל כך הרבה טיפולים, אולי זה פשוט מסר משמים שאנחנו לא מתאימים?", המשיך כפיר.

"שלא תביני לא נכון, אנחנו התמסרנו מאוד לתהליך, אבל במבחן המציאות, זה פשוט לא עובד", הוסיפה אודליה.

"למה את מתכוונת?", שאלתי אותה.

"אני יודעת שכל הדרך הזו, שבה אני תוקפת ומאשימה כל הזמן, היא התנהגות הישרדותית והרסנית שלי. גם כפיר יודע כשהוא מתנתק ונעלם, אז הוא במקום ההישרדותי שלו", ענתה אודליה.

"ניסינו כבר כל כך הרבה פעמים להשתנות ולהחליף את ההתנהגות הזו, ולא רק שלא הצלחנו, זה אפילו החמיר ונהיה עוצמתי וקשה יותר", הוסיף כפיר.

"אני אשמח להציע דרך עבודה שיכולה לייצר מפנה בתוך הקשר הזוגי".

"הלוואי, זרקנו המון כסף על הרבה טיפולים", אמר כפיר.

"בואו קודם נייקר ונשמח בכל הטיפולים שעשיתם עד כה, כי סביר להניח שקיבלתם מהם הרבה והגעתם לכל כך הרבה תובנות על עצמכם, וזה מה שמאפשר לנו עבודה יעילה יותר בקליניקה.

"ננסה להסתכל ולהבין איך הנפש פועלת, ולמה החלפה של התנהגות בהתנהגות הרבה פעמים נידונה לכישלון.

"בן או בת הזוג הם רק טריגרים להפעלת ההתנהגות ההישרדותית, ולרוב זה אפילו לא קורה בכוונה. כפיר לוחץ על כפתור שנקרא: איום. האיום הזה מפעיל אצלך מנגנון: אם אני אתקוף ואאשים, אני אנצל".

"ואודליה לוחצת לי על כפתור שבו אני מרגיש איום, ואז אני מתנתק ונעלם", אמר כפיר.

"בדיוק. אז אפשר היה להגיד שאם אתם יודעים כבר מה הורס לכם את הזוגיות, ואתם נמצאים ברמת תודעה גבוהה מאוד, אז מה הבעיה? אתם פשוט יכולים להתנהג אחרת, הבחירה בידכם".

"כן, זה בדיוק מה שחשבנו. את לא מבינה כמה תרגילים וכמה מאמצים השקענו בזה. זה פשוט לא עובד", אמרה אודליה.

"המנגנון ההישרדותי איתך מגיל צעיר מאוד, צברת איתו כל כך הרבה חוויות, רגשות, תובנות, והוא גם לפעמים עשה את העבודה ושמר עליך. הבעיה היא, שמלווה אליו הרס מאוד גדול. כל הזעקה שרע לכם ואתם רוצים משהו אחר, מבורכת. זה אומר שהתחלתם באמת להתייאש מהמנגנונים האלה. אבל למה בכל זאת אנחנו לא מצליחים פשוט להחליף את אותו מנגנון הישרדותי שהורס לנו  את החיים במנגנון הרבה יותר בריא ויעיל? כיוון שברגע שהנפש חווה איום על המנגנון הישן והמוכר הזה, אז צפה לה חרדה גדולה מאוד על כך שהיא הולכת לאבד מנגנון קיומי ומשמעותי. ואז מה שהיא עושה באופן אוטומטי זה אחיזה חזקה עוד יותר באותו מנגנון.

"זה דומה קצת למה שקורה לנו יום לפני שאנחנו מתחילים דיאטה, ואומרים: זהו, מהיום אין יותר שוקולד! כל מערכת ההפעלה עוברת למצב אזעקה, ואנחנו מחפשים שוקולד בטירוף".

"אז מה אנחנו צריכים לעשות?", שאל כפיר.

"אנחנו נלמד להסתכל על המנגנון הזה מהצד. ככל שנלמד לזהות אותו יותר ויותר פעמים במהלך היום, ככה לאט לאט נרגיש שהוא מתחיל להיות קצת נפרד מאיתנו. המנגנון הוא שלי, אבל הוא לא אני.

"תדמיינו שחוויתם מכת קור רצינית מאוד בעולם, והדבר הראשון שהצלחתם להשיג זה מעיל מלא בקוצים דוקרים וכואבים. הקור הזה כמעט הרג אתכם, ולכן הייתם חייבים ללבוש את אותו המעיל. המעיל הזה כבר הוכיח את עצמו כמחמם יעיל אבל הוא גם שרט לי את כל הגוף וגרם לי לסבל נוראי.

"אבל אני מרגיש שאם אני אוריד את המעיל, אני אמות מקור. אם מישהו יביא לי עכשיו איזה כמה בדים תרמיים, ויגיד לי שאני יכול לזרוק את המעיל שלי – לא רק שלא אעשה את זה, אלא אאחוז במעיל הזה הרבה יותר בעוצמה, ואפילו אבנה עליו סיפורים, כמה המעיל הזה טוב, כמה הוא מציל אותי וכמה אני אוהב אותו".

"ואיך זה מתקשר למנגנון?", שאל כפיר.

"היכולת להתייחס למנגנון כמעיל, זו כבר הצלחה ענקית. שהמנגנון הזה הוא לא אני. ככה מדי פעם אוכל  לשים אותו בצד, ולנסות להתכסות במשהו מחמם אחר.

"חשוב מאוד! אני לא מאיימת על המנגנון הזה. אני אומרת: מעיל עם קוצים חמוד שלי, אני אוהבת אותך, תודה על כל התקופות הקשות שהיו לנו וחיממת אותי, אני לא הולכת לזרוק אותך. מדי פעם, אנסה ללבוש משהו אחר, אבל אתה נשאר פה לידי. ההתמקמות הזו, תאפשר לפנות מקום למשהו חדש ,ותרפה מהאחיזה ההישרדותית של הנפש במנגנון ההגנה הזה. זה יאפשר לכל אחד מכם להגיב לקשר מתוך בחירה ולא להיות מופעל כל פעם מחדש.

"או לפי דרך ההתבוננות שלימד הבעל שם טוב: הכנעה - ההבנה שאני בהתנהגות נטולת בחירה, וכל מה שחשבתי שקורה לי בגלל דברים שקורים לי מבחוץ, בעצם קורה לי מתוך מה שמתחולל בתוכי.

"הבדלה - ההבנה שאני כבר לא מזוהה עם המנגנון הזה, הוא יכול להיות לצדי ואני יכול להבדיל בינו לבין בחירה באפשרות חדשה.

"והמתקה - שבמרווח הזה התחיל להיוולד משהו חדש, שמדי פעם יכול להחליף את אותו מקום הישרדותי, והוא לא יכול היה להיוולד ללא המסע הזה".

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן