איך אפשר גם לשמוח, וגם להיות בחרדת קודש?

ראש השנה כבר כאן. מצד אחד, זה יום הדין, שמחייב התבוננות, יראה וזהירות. מצד שני, גם ביום הזה נוהגת מצוות "ושמחת בחגך". איך אפשר גם לשמוח וגם להיות בחרדת קודש? זה לא סותר?

מספרים על אחד מגדולי החסידות, שאמר שכל יהודי צריך שני כיסים. בכיס אחד הוא צריך לשים את "בשבילי נברא העולם", ובכיס השני – את "ואנכי עפר ואפר". זה לא סותר, זה משלים. צריך זהירות מתמדת לא להיסחף עם אחד המשפטים, אלא להשתדל למצוא את שביל הזהב ביניהם.

אותו הדבר גם כאן. צריך להשתדל לעצור, להתבונן. לראות מה אפשר לשפר, איך אפשר להמליך את הקב"ה כראוי. וזה לא סותר שאסור להיות בלחץ, ובטח שלא להלחיץ אחרים. צריך לנהל את זה, להחזיק מתח בצורה שתקדם ותיתן תקווה, ולא תייאש, חלילה.

נוהגים בראש השנה לא לאכול אגוזים, כי "אגוז" הוא בגימטריה "חטא". ביום שכזה מתרחקים בכל הכוח מכל דבר שמזכיר חטא, כי מתאמצים באמת להתחיל את השנה בצורה מושלמת. מעניין, שגם "חטא" הוא בגימטריה "חטא", ולכן כדאי להתרחק מעבירות... זה מחייב תכנון, למשל: מה המקום האידאלי להתפלל בו? זה מצריך חשיבה, איך ניתן להימנע מכעס ולשון הרע, ולמצוא כמה שיותר זמן ללימוד, תהילים ואווירה נעימה ושמחה. זה לא קל, במיוחד השנה, ששני ימי ראש השנה צמודים לשבת.

כנראה כדי להצליח במשימה, צריך גם תפילה, שנזכה לעבור את הימים האלו בהצלחה, ובעזרת השם, עוד נזכה, ותתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה!