לא רוצה: כך לא תיכנסו למאבקי כוחות מול הילד

ילד חווה את העמדה הפנימית של ההורה, ומגיב לה הרבה יותר מאשר למילים שהוא שומע, ולכן כדאי תחילה לבדוק כיצד ההורה בעצמו חווה את סירובו של הילד. האם זה מרתיע את ההורה? ה גורם לו להרגיש חסר אונים מול הילד? מערער את חוויית הסמכות ההורית שלו?

חשוב שהורה יזכור שעומד מולו ילד שצריך דמות יציבה לצידו, שלא נבהלת ממנו ולא מנסה לרצות אותו, אלא מגבילה ובולמת כשצריך, וגם מאפשרת, אוהבת ומכילה אותו. כשילד אומר "לא רוצה!", הוא לא מתכוון לצאת במאבק כוח נגד ההורה שלו. הילד במהותו מחפש הנאות, וכל רצונו להיטיב לעצמו, כך שתגובת ה"לא רוצה!" אומרת בעצם, "אני רוצה משהו אחר כרגע". ניקח לדוגמא, ילד שאמו קוראת לו להתארגן לשנת הלילה והוא מסרב בתוקף, "לא רוצה!". אפשר לומר לו בפשטות ובנחישות: "מה אתה כן רוצה?", ולהקשיב לו, לתת מקום לרצון שלו. "אני רוצה להמשיך לשחק בלגו". אנו לא שוללים לו את הרצון, אלא מכבדים אותו, ויחד עם זה מלמדים אותו שיש לו עוד רצון (שהילד עדיין לא מודע לו) – להתמלא בכוחות מחודשים לקראת היום הבא.

כאשר הילד מרגיש שההורה לא יוצא במאבק כוח נגדו, אלא נמצא איתו בהכלה ובהבנה, ומנחה אותו מתוך עמדה יציבה ונחושה, "ועכשיו הולכים לישון!", הוא ירצה להיות מובל על ידי ההורה ולמלא אחר הוראותיו.

מיטל מדי, מאמנת ומטפלת תודעתית לצמיחה אישית, זוגית ומשפחתית, ומנחת הורים במחלקת יהלו"ם.