המאבק על התורה: גווילים נשרפים ואותיות פורחות

בחג השבועות קיבלנו את התורה. חכמינו אמרו שההר נקרא סיני, משום שירדה עמו שנאה של אומות העולם. אומות העולם שונאות אותנו, ומנסות לקחת מאיתנו את התורה על ידי סילופה, וגם על ידי מלחמה בתורה שבעל פה. הרומאים אסרו ללמד תורה, וחשבו שבכך יכריתו את לימוד התורה, אבל רבי עקיבא הקהיל קהילות בהתרסה כדי ללמד את התורה, אף על פי ששילם על כך בחייו.

את רבי חנינא בן תרדיון שרפו הרומאים על ידי כך שכרכו אותו ביריעות ספר התורה. וכבר קודם לכן שרף אפוסטמוס הרשע את התורה, בי"ז בתמוז.

בשנת ד' לאלף החמישי, 1244, אילצו הנוצרים את רבי יחיאל מפריז ואת רבי משה מקוצי להתווכח עם חכמים נוצרים. בעקבות הוויכוח גזרו הצרפתים שריפה על ספרי התלמוד, עשרים וארבע עגלות עם ספרי תלמוד נשרפו בכיכר העירייה של פריז.

על האירוע הזה כתב מהר"ם מרוטנבורג את שירו המרטיט: "שאלי שרופה באש לשלום אבליך... עוד תגזרי לשרוף דת אש וחקים ולכן אשרי שישלם לך כגמוליך". הקינה נאמרת בתשעה באב, ויש שנהגו להתענות בערב שבת פרשת חקת, יום השריפה.

לאחר שריפת התלמוד בצרפת עלו תלמידי רבי יחיאל לארץ ישראל, כחלק מעליית בעלי התוספות, התיישבו בעכו בשנת 1260 לערך והקימו בה ישיבה.

השריפה השנייה בגודלה הייתה בשנת ה'שי"ד (1553–1554) באיטליה. שני בעלי בתי דפוס בוונציה, נוצרים, הסתכסכו זה עם זה, ואחד מהם הלשין בפני האפיפיור שחברו מדפיס ספרים עבריים בגנות הנצרות. האפיפיור, בתגובה, ציווה לשרוף את כל ספרי התלמוד באיטליה. האחראים, שהיו חרוצים מאד לקחו כל ספר עברי שמצאו, ליתר ביטחון. ביום ראשון של ראש השנה הועלו הספרים באש בכיכר קמפו די פיורי שברומא. בחג הסוכות הצטרפה העיר בולוניה לגזרה, ושרפה את ספרי היהודים אשר בה, ובחודש חשוון בוצעו שריפות בוונציה, באנקונה, בפיררה ועוד.

בשנת השי"ט גזר האפיפיור פאולוס הרביעי שריפה גם על הספרים העבריים שבקרמונה, שהיתה תחת שלטון ספרדי, וגם בה נשרפו 12,000 ספרים עבריים.

בשנת 1757, תקכ"ז, בעקבות ויכוח מול הפרנקיסטים, התבצעה שריפת ספרי תלמוד גם בקמניץ שבפולין.

בעקבות שריפת הספרים ייסד הרמח"ל חבורה ללימוד תורה ברציפות ובלי הפסק, כדי לכפר על הקטרוג שהביא לשריפה.