הדף היומי: כך נוצר הלימוד שמחבר יהודים מכל העולם

בפרשת במדבר נאמר: "אלה תולדות משה ואהרן", אך בפועל באים לאחר מכן רק בניו של אהרן. מדוע? חז"ל מבארים כי כל המלמד את בן חברו תורה – כאילו ילדו. התורה היא החיים של עם ישראל, ככל שאתה מפיץ תורה – אתה מפיץ חיים.

אחד הרעיונות הגדולים של הפצת תורה עלה דווקא בתקופה הלא רחוקה מאיתנו, הלא הוא הרעיון המפורסם של 'הדף היומי'. אם עד אותו זמן, רעיונות להפצת תורה היו מוגבלים מטבעם, כל אחד לימד במקומו, או לכל היותר כתב ספר שהופץ היכן שהופץ. הרי שרעיון זה מאחד ומרבה תורה אצל יהודים בכל רחבי העולם, שמרגישים מחויבים למסגרת של דף ביום, שואפים להגיע ל"סיום", ומרגישים שאם יחסירו לימוד באותו היום, יפסידו את הדף.

את הרעיון הזה הגה רבי מאיר שפירא, ראש ישיבת חכמי לובלין. מובן שעצם זה שלמישהו היה רעיון, גדול ככל שיהיה, אינו אומר כמובן מאליו שהרעיון יתפשט כך בכל קצווי העולם, ושבכל לוח שנה יהיה מצוין הדף היומי, ובכל בית כנסת יהיה שיעור דף יומי לכל החפץ, והרבה פעמים יותר מאחד...

הרעיון הועלה בסך הכל לפני כמאה שנים, בכנסיה הגדולה של אגודת ישראל בשנת תרפ"ג, בתיאטרון הלאומי של וינה. רבי מאיר שפירא, שהיה נואם בחסד, תיאר באופן ציורי את היהודי הנוסע בספינה מאנגליה לארה"ב, במשך שבועיים. כל יום הוא לומד דף, ובהגיעו לארה"ב, הוא נכנס לבית הכנסת, ומשתתף עם הלומדים באותו הדף שבו הוא אוחז... סיפור שנשמע דמיוני באותו הזמן, אך תוך תקופה לא ארוכה הפך למציאות.

אנשים התייחסו לרעיון בספקנות. מובן שהוא נחמד, אבל מי יקשיב לך? למה אתחיל עכשיו ללמוד מסכת, מתוך הנחה שגם בארה"ב ילמדו אותה? כל אחד לומד מה שלבו חפץ, במקום שהוא רגיל וכו'. אבל בראש השנה תרפ"ד, אחרי תפילת ערבית, הכריז האדמו"ר מגור: עכשיו אני הולך ללמוד דף ממסכת ברכות, וכל המוני חסידיו שהתאספו סביבו, ממנו ראו וכן עשו, וכך הלך המנהג והתפשט בתפוצות ישראל.

כדי לקדם את הרעיון, יזם רבי מאיר שפירא ירחון שיאסוף חידושי תורה על הדפים הנלמדים באותו חודש, וכן פעל לכך שבירחונים מפורסמים כמו "יבנה" ו"אשכול" יהיה מוסף שיעסוק בדף היומי. אפילו היוזם בעצמו, רבי מאיר שפירא, אמר שהופתע מההיענות המהירה, ומההתגשמות של "קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל חד הוא" באופן הכי מילולי, כולם עוסקים בסוגייה אחת.