מה יגידו אזובי הקיר? פרטים מעניינים על הביטוי שלא מופיע בתנ"ך

אחד הביטויים המפורסמים יותר הוא "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?".

הביטוי עוצמתי ומליצי, אבל לא מופיע בתנ"ך...

מה זה אזוב? כולם יודעים: הירוקת הזו, שעל אבנים ליד הים, או בבתים ישנים.

אז זהו – שלא.

ירוקת זו ירוקת, ואזוב הוא שם של צמח חשוב ומכובד.

בתורה, האזוב משמש להזאה של אפר פרה אדומה, ושל טהרת מצורע. אם תנסו בבית לטבול ירוקת בתוך דם או מים ולהשתמש בה כמקל הזאה - לא תצליחו... ארכה אינו עולה על כמה מילימטרים.

לפי תרגומו של הרמב"ם ולפי הרבה מפרשים, האזוב הוא הזעתר. הזעתר גדל בר גם בארץ ישראל, והוא תבלין חשוב ושימושי. מלבד זאת, יש לו סגולות רפואיות מפורסמות. יש המכנים אותו "האנטיביוטיקה של הטבע", כיוון שהוא נמצא יעיל במיגור דלקות ופטריות.

לכן מעניין שהאזוב משמש כחלק מתהליך ריפוי המצורע. מובן שהוא לא יכול לרפא על ידי הזאת דם, אבל יש בדבר סמליות, שמשתמשים בצמח מרפא לדבר.

בן זוגו של האזוב הוא הארז. לוקחים עץ ארז ואזוב, ומזים בשניהם יחדיו. האזוב והארז הם צמד חמד, גם בפתגם שפתחנו בו. הם שני הפכים. הארז הוא החזק והגבוה, והאזוב הוא הקטן והרך. מהארז בונים בתים והיכלות מפוארים, ואת האזוב מגישים על השולחן למאכל ולריח.

שניהם יחד מסמלים גם את גוף האדם. הארז הוא השדרה, מבנה הגוף המתנשא למעלה, והאזוב הוא כאצבעות הרגלים והתפשטות הגוף לצדדים. הארז מעניק כוח, והאזוב – בריאות וחיות ופריחה.

גם מקום גידולו של הארז הוא בגובה: בהרי הלבנון הגבוהים והמושלגים, מזכיר את הצרעת שהיא לבנה כשלג, ובפרט כשהיא באה במצחו של האדם. האזוב גדל בתחתית, ומזכיר את הנגעים הנסתרים, ובפרט את הנגע הירקרק.