הדאה והראה: האם מדובר באותה חיה?

התורה מונה את עשרים וארבע העופות הטמאים. לאחד מהם קוראים "דאה", אבל בחומש דברים כשהתורה מונה את העופות, מופיע עוף בשם "ראה". לפי אחד הפירושים, מדובר באותו עוף. אך מדוע נכתב פעם כך ופעם כך?

אין זו המילה היחידה שנכתבת במקומות שונים בצורות מעט שונות. אנשים שאינם מאמינים בקדושת כל אות בתורה, עשויים לחשוב שזה חלילה לאו דווקא, פעם כותבים כך ופעם אחרת, מה זה משנה.

אמנם אנחנו, היודעים שכל אות בתורה היא מדויקת, מאמינים שלכל דבר יש הסבר וסיבה, גם אם לא תמיד אלו ידועים לנו.

בנוגע לשמות העופות, ישנו הסבר פשוט, שבמשך הדור שחלף ממתן תורה ועד הזמן בו נתן משה את ספר דברים לבני ישראל, חל שינוי בשם המקובל של העוף. בני ישראל כבר לא היו יוצאי מצרים אלא היו בעבר הירדן, במקום יישוב, ויתכן שהשם באותו זמן היה מעט שונה, ולכן כשמשה חזר על הפרשה הוא השתמש בשם המתאים לאותו זמן.

מעניין שמחקרים מגלים שהכתיב בתורה משמר היגוי עתיק וקדום, שאף אחד לא היה יכול לדעת עליו, לולי התורה נכתבה במדויק וגם נשמרה והועתקה בחרדת קודש. כך, למשל, סופר המלך דוד מכונה בספר שמואל (ב' כ', כ"ה) שוא, בדברי הימים (י"ח, ט"ז) שושא, במלכים (ד', ג') שישא, ובמקום אחר (שמואל ב' ח', י"ז) שריה. והנה כותב פרופסור שמואל אחיטוב, כי מחקר השמות מראה שכל ההיגויים לגיטימיים, והיו בשימוש בזמנים שונים: השם המקורי הוא כנראה השם החורי "šewe-šarri", לפי זה חלקו הראשון של השם הוא "שוא", חלקו הראשון עם תחילתו של השני הוא "שושא", או "שישא", ואילו החלק השני לבדו "שריה".

שישק מלך מצרים (מלכים א' י"א, מ', וכן דברי הימים ב' פרק י"ב פסוקים ב', ה'-ו', ט'), מוזכר במלכים א' (י"ד, כ"ה) בכתיב שושק. צורה זו נמצאת בכתובות עתיקות המזכירות את אותו מלך. דווקא ההיגוי שישק הוא המאוחר יותר, והכתיב שושק במקום אחד משמר את הצורה העתיקה! כך כותב הבלשן אנסון רייני.