מכתב גלוי ליאיר שרקי ומלך זילברשלג

שלום יאיר, שלום מלך.

לפני הכל, אתם אנשי מקצוע שאני מעריך מאוד מקצועית. מביני עניין, אכפתיים, מנסים לאזן פעמים רבות. אתם קצת נטע זר ומוזר במערכות שלכם, ובתור אחד שעבד בתחילת תהליך התשובה שלו במערכת חילונית מאוד (כולל הורדת הכיפה בכניסה למערכת העיתון, למשך תקופה מסוימת) - אני מבין מאוד את המקום שבו אתם נמצאים. לא פשוט בכלל.

ועם נקודת מוצא מוערכת כל כך ורקע תורני - הפתעתם אותי לאחרונה. איך מגיעים לכתבות מגזין שמייצרות כל כך הרבה שנאה, פילוג ואיבה מיותרת בין המגזרים, כמו ששניכם פרסמתם לאחרונה? באחת הכתבות שלך מהתקופה האחרונה, זילברשלג, הלכת לצעירים מהפלג הירושלמי, והוצאת מהם טקסט מאוד חד ממדי על סוגיית הגיוס. כשחילוני יושב מול המרקע ושומע את המילים "נמות ולא נתגייס", כמו גם הצהרות פומפוזיות, כאילו איזה צעיר על נדנדה בגן משחקים מנהיג קהל של עשרות אלפים - אתה הרי יודע בפנים בלב שזה רק יגרום שנאה ואיבה, ולא בהכרח בצדק. אתה לוקח במודע אמירה מאוד קיצונית, שם אותה בפריים-טיים, הרבה מעבר לגודלה האמיתי במציאות, ויודע עד כמה זה עלול להרעיל את האווירה ואת הדבק שעוד מחבר בין חלקי העם.

שרקי, אתה עיתונאי מצוין ונעים הליכות, ומנסה לא פעם לבטא את הסנטימנט היהודי גם בסביבה עוינת - אבל כשסיקרת פגישה מוזרה בין אנשי "אחים לנשק" (מבלי להזכיר את הקיצוניות שלהם ואת הקריאות לסרבנות בזמנו) לבין אחד מרבני הפלג הירושלמי - מעבר לסקרנות ולמציצנות, מהו באמת הערך העיתונאי של זה? הרי אנשי "אחים לנשק" מכירים את כללי המשחק התקשורתי והבינו איך עליהם לצאת מול המצלמות. לעומת זאת, הרב לא ממש התנהל לפי כללי הפוליטיקלי-קורקט, והעניק משפטים לא פשוטים לעיכול, בלשון המעטה. לא כוחות. אשת התקשורת יעל שבח היטיבה להגדיר ולשאול: "מה הטעם לפגוש את אחד הפלגים היותר קיצוניים שקיימים פה, האם לא למדנו כלום מהשנה שחלפה? האם לא הבנו שהדרך הנכונה היחידה לגשר היא בלגעת כמה שפחות בקצוות? האם הפגישה הזו מטרתה לחפש מחבר? או להציג עוד קצת את המפלג? מי קהל היעד של הרעל הזה?". בתגובתך אליה, שרקי, די היתממת. כאילו קרה אירוע מעניין ורק דיווחת עליו. אבל זה כמו עץ שנופל ביער ואף אחד לא שומע. אם לא היית מהדהד את המפגש הזה בין הקצוות (כולל המשפט "הייתי מעדיף שערבי יהרוג את הנכדים שלי, ובלבד שהם לא יהיו חילונים"), הוא גם לא היה מרעיל את הסביבה הרעילה ממילא במדינת ישראל, ולא מייצר עוד כמה גלונים של שנאה מזוקקת.

לתת ספוט חזק כל כך על הקצוות שיש לנו בחברה, זו בחירה מודעת להבליט את הסכסוך. כתבות על שיח בין דתיים לחילונים, עם אמירות מעניינות ומורכבות יותר, וכמובן מרואיינים שונים בנימה מפייסת - היו עושות אולי פחות רעש ומביאות פחות לייקים, אבל מאידך לא היו מבעירות את אש השנאה והפילוג. הרי המפגש של הצופים שלכם עם חרדים מתבצע בעיקר דרך תיווך התקשורת, וכשאתם (ועוד כאנשים דתיים) מתווכים להם אמירות קשות וקיצוניות בכתבה מרכזית בפריים-טיים - מבחינתם זו היהדות. רבים בציבור החילוני לא יודעים להגדיר מה ההבדל בין דתי לאומי לחרדי, אז אנחנו מצפים מהם שידעו להבחין בין המיינסטרים החרדי לבין הפלג הירושלמי, שבסופו של דבר נראה אותו דבר? להזכירכם, הרב יצחק יוסף אמר לאחרונה "אותם מיעוט מקרב הציבור שלנו, שלא לומדים תורה, אסור להם בתכלית האיסור להיפטר בתירוצים של 'תורתו אומנותו' והם כשאר העם שאינם לומדים", אז למה להפנות את הזרקור למיעוט שבמיעוט, ועוד עם אמירות קשות כל כך?

ולא, אי אפשר למשוך בכתפיים ולטעון שאנחנו רק כתבים ויש לנו עורכים ואנחנו מסקרים את "האמת". מי כמוכם יודע שהאמת מורכבת פי אלף. אתם הרי לא האלה-השימושיים שהמערכות שלהם מכתיבות להם קו שאין בלתו. יש לכם אג'נדה, יש לכם עקרונות אישיים, וברור לכם שאם התקשורת היתה מתעסקת ב-10% הקיצוניים מימין וב-10% הקיצוניים משמאל, המדינה הייתה בוערת הרבה יותר מהר - אז למה אתם נותנים לזה יד? 

כבר שנים אני מרגיש שבקרב אנשי תקשורת נשכח הביטוי "אחריות". לפעמים התוכן הוא חסר אחריות ברמה הביטחונית, לפעמים חסר אחריות ברמה המוסרית (כמו כתיבה חיובית על חומרים ממכרים, למשל), ובקרב אנשי תקשורת דתיים - מן זרימה מוגברת עם נקודת המוצא החילונית. אל תהיו פראבדה, אבל מאידך - אל תלכו לקיצוניות של המגזר. יש לכם בחירה מה להציג ומה לא, יש לכם בחירה את מי לראיין ואת מי לא. האחריות היא שלכם. יש אינספור מציאות לסקר בכל זמן נתון, אבל זו ההחלטה שלכם איזו מציאות לסקר ומה מידת הרעילות שלה.

כמו שיש כיום תנועה חברתית לעצירת השיח המפלג והרעיל - כך עלינו למחות כלפי תוכן תקשורתי שממשיך לפלג אותנו ולהרחיק אותנו מאחינו החילונים. שרקי וזילברשלג, אתם עושים גם דברים נפלאים וחיוביים בעבודתכם, אני לא טוען שהכל שלילי כמובן, אבל שתי הכתבות הספציפיות האלה הצליחו להקפיץ אותי. וזכרו: אם אחרי כתבה שלכם הצופה הממוצע מתמלא שנאה ותיעוב כלפי הצד השני - הפסדתם. אם אחרי כתבה הצופה הממוצע ירגיש שהוא מבין ומכיל יותר את הצד השני (גם מבלי להסכים) - ניצחתם. רק אל תפסידו ותרגישו שבעצם ניצחתם.