סוגיה הלכתית מרתקת: האם מומלץ לאכול כבד אווז?

אחד המאכלים המשובחים שיש להם היסטוריה עתיקת יומין, הוא כבד אווז. בפולקלור של ימינו הוא תופס מקום של כבוד במטבח הצרפתי, אבל בהיסטוריה ישנם כבר תבליטים מצריים בני אלפי שנים המתארים הלעטת אווזים. מדוע הלעטה? משום שהאווז מטבעו לא אוהב לאכול הרבה, והוא גם עושה ספורט. אם רוצים שישמין, ובפרט שהכבד שלו יצבור שומן, צריכים להאכיל אותו בכוח. פשוט דוחפים לו לבית הבליעה כמויות של אוכל, שהוא אנוס לבלוע אותם. הרומאים היו מלעיטים אווזים בתאנים, כדי שהכבד יהיה מתוק ומלא סוכר.

כאשר מלעיטים את האווז, הכבד מתנפח עד פי עשרה מגדלו הטבעי, והאווז בכלל מתנוון מפעולתו הרגילה. יש להודות שזו פעולה אכזרית למדי, ואכן כיום רבים מסתייגים ממנה ומאכילת כבד אווז, או כל מזון שהושג בדרך של הלעטה בכוח.

אמנם מלבד איסור צער בעלי חיים, ישנה בעיה הלכתית נוספת שנדרשו לה הפוסקים מזה דורות. כאשר תוחבים אוכל בכוח בתוך הוושט של האווז, הוא עשוי להיפצע, ויתכן שנעשה על ידי זה טריפה. הרמ"א, רבי משה איסרליש, כותב כי בקראקא המנהג לאכול אווזים מפוטמים ע"י הלעטה, ואינם חוששים לטריפות. הב"ח, לעומתו, כותב כי יש לאסור. עוד היו חכמים שהעלו את השאלה, כיוון שההלעטה גורמת להתנוונות של העוף, אולי נעשה מחמת זה טריפה, אך סברה זו נדחתה על ידי הפוסקים.

בדור הקמת המדינה היתה קבוצה של עולי הונגריה שפתחה מפעל לפיטום, והשאלה הגיעה לפני רבני ארץ ישראל, הגאון רבי צבי פסח פרנק והחזון אי"ש, ושניהם השיבו כי ראוי להימנע מצד צער בעלי חיים, אך הציעו להלעיטם בדיסה מרוכבת, כדי למנוע חשש טריפות ונקב על ידי גרעינים קשים.

הרבנות הראשית לישראל אינה נותנת הכשר מהדרין לאווז מפוטם, מחמת צער בעלי חיים, שגם הוא פגם בהידור, כך על פי פסק הרב עמאר.