סגולה או עבודה זרה? תשובתו המרתקת של הבן איש חי

לשחוט שור בקבר של צדיק - סגולה או עבירה?

חודש אדר א', העיר אירביל שבעיראק, לפני כמאה שנים. זקני ורבני העיר מתאספים בדאגה: החורף עומד להסתיים, אבל כמות הגשמים שירדה זעומה. אם לא ירדו עוד מספר שבועות של גשמים, פרנסתם של אנשי העיר בסכנה. אמנם השנה מעוברת, ועונות השנה מתעכבות, אבל לא עד כדי כך, בצורת כזו אפילו זקני אירביל לא זוכרים.

אחד מזקני הקהילה סיפר כי שמע מאבותיו, שבמקרה כזה היו הולכים לבית הקברות, ושוחטים שור ליד כל קבר של צדיק מהצדיקים שגרו בעיר לפני שנים רבות, ולאחר מכן אומרים י"ג מדות של רחמים ותוקעים בשופר, והבשר מתחלק לעניים.

תלמיד חכם צעיר מבית המדרש, טען לעומתו כי הדבר אסור, זה נראה כמו עבודה זרה, כאילו שוחטים קרבן. אסור לעשות זאת.

נמנו וגמרו לשלוח את השאלה לבגדד, אל מרן הבן איש חי.

והשיב הבן איש חי, שבשולחן ערוך כתוב "השוחט לשם הרים אסור באכילה, אע"פ שלא התכוון לעובדם אלא לרפואה", וכיוצא בזה מדברי הבאי שאומרים העובדי כוכבים. וכתבו המפרשים שבדיוק לדבר כזה הכוונה: "שאומרים השוחט בהר פלוני יתרפא או העקרה תלד". כל מי ששוחט במקום מסוים וחושב שזה מועיל, הדבר אסור, וכנראה למדו אותו מהגויים. "ואם נהגו כך – יש לבטל".

ועוד מוסיף הבן איש חי, שבכלל, כל שחיטה שקשורה לקבר היא כמו זבחי מתים, ואם רוצים לתת צדקה לעניים – אדרבה, שישחטו בביתם ויחלקו את הבשר לעניים, והיה מעשה הצדקה שלום, ואין שלום אלא מטר.