סיפורו של "אשל אברהם", העץ העתיק בארץ ישראל

התורה מספרת לנו, שאחרי שאברהם אבינו כרת ברית עם אבימלך, הוא נטע אשל: "וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם".

המדרש מתאר שאברהם אבינו הכין פונדק לאורחים שנשענים תחת העץ, ושם גילה להם על בורא העולם וביקש מהם לברך, "ויקרא בשם ה'". עד היום משמש השם אש"ל ככינוי לאירוח, ראשי תיבות: אכילה, שתיה, לינה.

"אברהם ישב על יד עץ האלון הנקרא 'אוגיגי' (=בראשיתי, קדמוני), מקום סמוך לחברון העיר שבארץ כנען... העיר הזאת הייתה משכן אברהם אבי היהודים... מצבות קברותיהם נראות בעיר הזאת עד היום הזה, והן עשויות שיש יפה לכבוד ולתפארת. ובמרחק שישה ריס מן העיר נראית שם אלה גדולה, ולדברי האנשים האלה הזאת עומדת מראשית בריאת העולם ועד עתה", (תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ד', פרק ט', ז').

אחד מאבות הכנסייה מספר כי פגש באיטליה אישה המחזיקה אצלה כסגולה ענף מה"אשל של אברהם", וגם נוסע נוצרי אחר בשם ארקופולוס מספר שאנשים היו מוכרים קיסמים מאשל אברהם, ואלו שימשו בתור קמיע.

רבי פתחיה מרגנשבורג, שהיה אחיו של ר"י הלבן מבעלי התוספות, מספר על ביקורו בחברון: "באלוני ממרא, רחוק משם, יושב זקן אחד. וכשבא ר' פתחיה לשם, נטה הזקן למות. וציווה לבניו להראות לר' פתחיה העץ שנשענו בו המלאכים".

לפני מאה שנים בדיוק יצא ספר בשם "לוח ארץ ישראל", מאת החוקר לונץ, ובו הוא כותב: "במשעול הצר העובר בין דרך ירושלם ובין דרך עזה, נמצא עץ אחד נפלא במינו, והוא אלון זקן ורענן מאוד, אשר על דברת המסורה הוא 'אלון ממרא'. האלון הזה וכל ענף מענפיו נושאים עליהם חותם הזקנה. היקף גזעו בתחתית הוא עשרה מטר, ובגובה תשעה מטר. מעל העץ ישתרג לארבעה שריגים גדולים, אשר בהתאחדם למעלה יהיה היקפם חמשה ותשעים צעד. לפנים היה לו שריג חמישי, אך זה כארבעים שנה נפשח על ידי השלג הרב אשר ירד אז, והשריג הזה הובל בריטניה. המון העם יקרא לעץ הזה 'אשל אברהם'".

העץ אכן נחשב כעץ העתיק בארץ ישראל, ובאותה תקופה הצטלמו בחורי ישיבת חברון עם העץ המפורסם.

למרבה הצער, כיום העץ נתון בשטחה של הרשות הפלסטינית, שאף שהתחייבה לאפשר גישה ליהודים, לא עמדה בהתחייבותה, ואין לנו אפשרות כיום לבקר אותו.