חיה ניסית שנבראה ונגנזה: מיהו התחש המסתורי?

בגמרא (שבת לח ע"א) אמרו שהתחש הוא חיה ססגונית, "ששש ומתפאר בגוונים שלו", כלומר, חיה מנומרת, ודומה ל"תלא אילן" שהוא חיה שהיתה מצויה בזמנם (יש  מפרשים כי זה ה"גחן"), אבל אינו "תלא אילן", כי התחש היתה חיה כשרה, שכן למלאכת המשכן לא לקחו חיות טמאות. מיהו, אם כן?

הגמרא מספרת כי התחש הוא "בריה בפני עצמה", שלא ידוע אם היא חיה או בהמה, אבל הוא טהור, יש לו סימני טהרה, ויש לו קרן אחת במצחו, ולפי שעה נזדמן למשה, ולאחר מכן נגנז.

ובמדרש תנחומא אמרו "חיה טהורה גדולה היתה, וקרן במצחה". ועורות תחשים למה? דכתיב "ואורך היריעה שלשים אמה", מי מביא לך יריעה של שלושים אמה?

ולכן כתבו המפרשים שמדובר בחיה ניסית, שנבראה לצורך העניין ונגנזה.

אבל רבי יהונתן אייבשיץ, בפירושו לשולחן ערוך יורה דעה, "כרתי ופלתי", מסביר, שאין הכוונה בהכרח ש"נגנזה" כמו הלויתן לעתיד לבא, אלא שהיא לא מצויה בין בני אדם, ונמצאת ביערות ובשדות. בזה הוא מיישב את השיטה שה"זמר" מן החיות הטהורות הוא התחש, והתורה כתבה שהוא טהור למקרה שכן יימצא, כמו בימי המשכן, או בזמנים אחרים.

ומיהו הזמר? רבינו סעדיה גאון כותב שהוא הג'ירפה. הג'ירפה לא היתה ידועה באזור בימי קדם, שכן חיה בעיקר בג'ונגלים באזור קו המשווה, ולא היה מצוי לה מזון במקומות אחרים. כיום מגדלים אותה גם בגני חיות ומספקים לה אוכל בגובה המתאים... אבל בימי קדם לא היה כך, והיא לא היתה מוכרת. ייתכן שבדרך נס צעד עדר ג'ירפות באותו הזמן אל מדבר סיני, בניגוד לאינסטינקטים שלהן, כדי שמשה רבנו יוכל למצוא יריעה באורך של שלושים אמה (אם הג'ירפה בגובה 15 אמה, ניתן להוציא ממנה יריעה באורך כפול), כדי לכסות את המשכן מצד לצד, בעור מרהיב ומנומר.

במשך שנים רבות זכרו בני ישראל את החיזיון המרהיב של עורות תחשים (וגם את העובדה שלג'ירפה יש קרן במצחה), עד שבעת החדשה התוודע העולם התרבותי שוב אל הג'ירפות.