"הבנות עם חלומות בלהות, חושבת שמחכים לי מחבלים בחוץ": החטופה שחזרה מדברת

שרון אלוני-קוניו, ששוחררה משבי חמאס עם בנותיה אמה ויולי בנות ה-3, התראיינה לחדשות 12 וסיפרה על החרדות שחוות הילדות ועל הניסיון להשיב את בעלה דוד, שעדיין מוחזק בשבי.

"הבנות במצב לא טוב, וסובלות מבעיית אמון מאוד גדולה. הן שואלות הרבה על אבא, ויודעות שלא הגיע התור שלו לחזור", סיפרה. "אני לא מרגישה שאני כאן, עדיין לא. יש לי חרדות, תסביך רדיפה, לחשוב שהכול זו פעולת הטעיה, שמחכים מחבלים בחוץ. אמה ויולי שואלות אותי הרבה למה אבא לא חוזר מעזה. איך עונים על זה? בהתחלה הן היו צמודות אליי. בהתייעצות עם פסיכולוגית הוחלט שנכון לנסות להכניס אותן לסביבה של ילדים. הן לאט לאט מתאקלמות והולכות לגן. הצוות נהדר והכי מכיל בעולם אבל זו משימה קשה".

שרון סיפרה כי היא ובנותיה לא מצליחות להירדם: "הבנות מתמודדות עם הדחקה והתפרצויות זעם. עברנו ללינה משותפת, אין כבר לישון לבד. זה קימה בלילה ופתאום חלומות בלהות. ככה זה אצלן. אני צריכה להיות חזקה בשבילן אבל לא תמיד מצליחה".

על ביתה השרוף בניר עוז אמרה: "אי אפשר לקרוא לזה בית, הכול נשרף למעט הממ"ד. זו חוויה קשה. הראו לי סרטונים ממה שנשאר מהבית אבל לעמוד שם זה פשוט לשחזר כל דבר מהיום הנורא הזה, מהאימה, מהפחד. איך זה הגיוני שזה מה שנשאר?".

על מה שקרה ביום הטבח סיפרה: "אותי המחבלים הוליכו דרך הגדר, אז לא ראיתי מה נהיה מהקיבוץ. לעבור בית בית ולחשוב שאחד מארבעה בניר עוז הוא חטוף או נרצח זה בלתי נתפס. בשבי שמענו את ההפגזות של צה"ל והבנו שנלחמים עלינו, שקורה משהו. היינו שואלים את המחבלים שאלות, אבל לא ידענו על סדר הגודל של מה שמתרחש כאן ומה שהעם הזה עשה בשבילנו".