אתה מכיר את אשתך טוב כל כך? זה מה שהורס לכם את הקשר

"נמאס לי. אם היא באמת הייתה מקשיבה לי, כל הבעיות בינינו היו נפתרות. השיחה הזאת ממש מיותרת, אני כבר יודע בדיוק מה היא תעשה ואיך היא תתנהג. לא משנה כמה פעמים דיברתי איתה, תמיד היא חזרה על אותם טעויות.

"במקום לפרגן, ציפי בוחרת להשפיל אותי ליד חברים שלי. היא יורדת על כל ההישגים המקצועיים שלי, ושלא נדבר על איך הילדים מסתכלים עלי בגלל כל היציאות שלה, כמו על אפס".

"ניסית לדבר איתה על זה?".

"לדבר? אני מזמן הפסקתי לדבר איתה. אני יודע מראש מה היא תגיד, זה פשוט חסר טעם. זה נגמר! אין לנו מה לעשות עוד ביחד. זו אשה שלא הולכת לפי רצון בעלה, ולא מקיימת את תפקידה בקשר הזוגי. אני יודע בדיוק כמה שהיא לא רוצה לעשות את רצוני. אני מכיר טוב טוב את הרצונות שלה, והם ממש לא בכיוון שלי".

"נשמע שאתה ממש מיואש מהקשר".

"אין בינינו תקשורת. כל כך חסר טעם עבורי לדבר איתה, אני כבר יכול לרשום לך את כל מה שהיא תגיד לי מרוב שאני מכיר אותה, אז אני מעדיף לשתוק".

"אולי במצב אחר, היה אפשר להסתכל על זה שאתה מכיר את ציפי כל כך טוב ובצורה חיובית. במקרה הזה, די ברור שזה לא מגיע מכיוון שתומך בקשר".

"לפי כל מה ששמעת עד היום לא ברור לך כשמש שזו אשמתה?! אני אחראי לכל הקצר הזה ביננו? כל הדוגמאות לא מספיק מראות את זה?" .

"תקשיב, אין לנו יכולת לתקן אף אדם או לאלץ אותו לטפל בעצמו. אם אתה רוצה שמשהו ישתנה באמת בקשר, אז השינוי היחידי שיכול להתרחש זה אצלך, אם תבחר בזה".

"הלוואי. אני לא רוצה לזרוק את כל השנים האלה, יש לנו משפחה גדולה, עם הרבה ילדים ונכדים".

"אז אני אציע לך צורת התבוננות נוספת על הקשר הזוגי שלכם, ואולי מתוך זה תיפתח עבורך אפשרות לריפוי ובנייה מחודשת של הקשר".

"אף על פי שאני מיואש, אני מוכן לשמוע הכל".

"העובדה שאתה מרגיש שאתה מכיר כל כך טוב את ציפי, גורמת לך להיות חסר סבלנות כלפיה".

"למה?", שאל בפליאה.

"כי הכל ברור ומובן לך, איך היא פועלת בעולם ובקשר שלכם. אתה מכניס אותה לתבנית שמגבילה ומצמצמת אותה, והדבר הזה מונע ממנה להתחבר ולתת אמון בקשר שלכם. דרך ה'פיענוח' שלך את  ציפי, יצרה בלאי גדול מאוד בזוגיות, וגרמה לך לתחושת שחיקה, כמו לראות את אותו הסרט מאה פעמים.

"בעיני זה השורש לכל הבעיות בקשר שלכם, וזה בדיוק הדבר ששולל את האפשרות שניתן יהיה לתקן את הקשר".

"אולי אם היית חיה איתה, היית מבינה את הדברים האלה. עובדה שכל מי שאני מספר לו מסכים איתי".

"בכל פעם שאתה מגיע לנקודה הזו שבה אתה מסביר את ציפי בתוך הקשר בצורה כל כך מוחלטת ולא מרגיש שיש עוד אפשרויות עם גמישות, אתה בעצם הורג את הקשר. כל התובנות שפיתחת על ציפי גורמות לך לראות את ציפי כמעין משהו מפוענח, עם גבולות שהגעת אליהם. אתה תקוע באותו פענוח, והמבט הזה מייצר תקיעות ושעמום מאוד גדולים.

"זה בדיוק מה שיצר הרע פועל בנו: הוא גורם לנו להרגיש את מה שקרוב ומוכר כדל, עני ומצומצם, ואת מה שרחוק וזר – כעשיר ומרגש.

"וזה שקר מוחלט! כי הפוטנציאל בקרוב ובמוכר הוא היכולת לפתח עומקים, ולעומת זאת, הרחוק לעולם נשאר רדוד.

"התחושה שאתה מסתכל עליה בצורה מפוענחת כל כך, כיבתה אותה. במקום שהבית והקשר שלכם יחיו אותה, והחוץ והזרות יכבו אותה, התרחש בדיוק ההפך. כשאתה ממשיך לחשוב עליה בצורה כזו 'מפוענחת', היא לא מרגישה את החלק הבחירי בקשר. היא מרגישה שאתה 'מוכרח' וש'אין לך ברירה' אלא להישאר איתה. היא מרגישה מצוין כמה אתה לא שם.

"ביהדות ישנה האפשרות להתגרש, וזה בדיוק הפלא הגדול. דווקא בגלל זה נפתחת האפשרות לקשר אמיתי.

"אני מציעה שננסה בטיפול להגיע לנקודת בחירה בנפש, ומשם לעשות מסירות נפש אמיתית ולאפשר לאינסוף האפשרויות של אשתך לבוא לידי ביטוי בקשר".

הטור נכתב בהשראת שיעור של הרב אפרים ארנברג מבית הספר הגבוה לתורת הנפש.

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן