לפעמים נופלים לעצבות, ולפעמים מועדים לשמחה: מה לומדים מביטול מצוות ארבעת המינים?

חג הסוכות, זמן שמחתנו, הוא הזדמנות נפלאה לקיים את מצוות החג: הישיבה בסוכה, ארבעת המינים ומצוות השמחה בחג. אבל השנה, המצווה לנענע את ארבעת המינים אינה מדאורייתא. כתוב בגמרא שרק ביום הראשון של החג המצווה היא מדאורייתא, אבל ביתר ימי חול המועד המצווה היא רק מדרבנן, מתקנת רבן יוחנן בן זכאי. מאחר שהשנה החג הראשון חל בשבת, חז"ל גזרו שלא לקיים את מצוות נענוע ארבעת המינים בחג, מחשש שמא יהיו עמי ארצות שיטלטלו את הלולב שלהם כדי לשאול רב, וכיוון שטלטול בשבת (במקום בלי עירוב) הוא עבירה חמורה של חילול שבת, לכן גזרו חז"ל שכל עם ישראל לא ייטול בכלל לולב בחג הראשון.

חז"ל ודאי ידעו והכירו את מעלות המצווה וסגולותיה, את התיקונים שהיא עושה בעולמות העליונים. הם גם הכירו את המעלות בשמיעת השופר ביום הראשון של ראש השנה. ובכל זאת הם גזרו שכולנו נבטל השנה את המצוות האלו, מחשש שעם-הארץ יטלטל בשוגג. היה מקום לומר שמי שמטלטל בשבת – זו בעיה שלו. ובכל זאת, חז"ל מנעו מכולנו לקיים את המצוות היקרות האלו. אחד הלקחים שניתן ללמוד מכך, הוא קצת על האחריות והערבות שלנו, גם לאלה שמבולבלים יותר, והשקפתם חזקה פחות. יש לנו אחריות גם עליהם. זה מסר חינוכי אדיר. עבודת ה' אינה רק אתגר אישי, שבו תפקידנו להרבות במצוות באופן אגואיסטי. ממש לא. יש לנו קשר ישיר עם הקב"ה, בחשבון מצוות פרטי, אבל יש לנו גם אחריות ציבורית. אנחנו עם אחד, ועלינו להשפיע על מי שביכולתנו להשפיע, כדי שנצליח כולנו להיות מחוברים, באש של שמחה והתלהבות, לתכליתנו ולתפקידנו בעולם, להעביר את הלפיד לדור הבא, בצורה של חיבור ושייכות.

כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, וחלק מהבנים לא מוגדר כ"בן חכם" שרוצה רק לדעת איך מתעלים בתורה וביראה. כנראה אי אפשר להשפיע ולחנך רק באמצעים של כוח, במיוחד את הבנים המאתגרים יותר. צריך איזון נכון בין "שמאל דוחה" של סמכות ומשמעת, לבין "ימין מקרבת" של קשר חם, מכבד ואוהב. תקנת חז"ל לבטל מצוות לולב (ושופר) בחג שחל בשבת, מלמדת אותנו עד כמה אי אפשר להתחמק מזה, יש לנו חיוב לדאוג גם לחלשים. לקרב ולמשוך אותם "בעבותות אהבה", עם אותם כלים מעולם "קירוב הרחוקים", שם הפוקוס הוא על ההצלחות הקטנות, עם מינימום ביקורת. וגם כאן, הילדים זקוקים לחום, לקבלה, לאהבה ללא תנאי, לחוויות הצלחה. כאשר מודעים לכך, מצליחים לחשוב באופן יצירתי ויעיל. "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה", והחשיבה על הדרכים לקרב ולחזק את ילדינו המאתגרים, היא אחת המשימות החשובות של חיינו, אולי אפילו המשימה החשובה מכל.

ימי החג הם מאתגרים לפעמים. לפעמים קצת צפוף ולא נוח, לפעמים קצת כבד, לשמוע את השכנים ולהיות ביחד כל המשפחה. אפשר למצוא על מה להתלונן, אבל לא כדאי. עדיף לנצל את ימי שמחתנו באופן חיובי, ולנסות, ככל יכולתנו, למלא את הזמן בחוויות משותפות ובזמני איכות. והכי חשוב: גם אם פספסנו – לא להתייאש מהנפילות (כמו שדרשו הדרשנים, שלפעמים נופלים לעצבות, ולפעמים מועדים לשמחה). העיקר לקום, ולהשתדל שוב!