4 לקחים חשובים שלמדתי ממטוס - ורלוונטיים לחינוך של המתבגרים שלכם

רגע לפני שחוזרים לשגרה מבורכת, רציתי לשתף בארבעה לקחים שלמדתי ממטוס, וכולם רלוונטיים במיוחד לחינוך מתבגרים.

1. גם לנו יש כנפיים! מטוס יכול אמנם רק לנסוע על גלגלים, ועל המסלול הוא באמת עושה את זה ונוסע לו כמו רכב, אבל יש בו הרבה מעבר לזה. יש בו מערכות שלמות שתוכננו ויוצרו כדי שימלא תכלית אחרת לגמרי: לטוס בשמים. מטוס שרק יתגלגל לו על המסלולים כמו מכונית, יפספס את תפקידו, ובגדול. גם אנחנו, כבני אדם, מורכבים ממערכות מתוחכמות מאוד. לא תמיד אנחנו מכירים את כולן, ולא תמיד אנחנו משכילים להשתמש בהן, אבל יש בנו תשתיות שונות ומגוונות שצרובות בנו, על מנת לאפשר לנו מגוון עצום של יכולות. לדוגמה, היכולת לדבר ולהבין שפה, זו יכולת בסיסית שצרובה בנו ואנו לומדים לפתח אותה מגיל צעיר. גם היכולת לשמור על שיווי משקל ולהצליח לרכב על אופניים, היא יכולת שחלקנו לומדים לפתח, בזכות תשתית של מערכות שלמות של קריסטלים שיש לנו באוזניים, והן מאפשרות לנו לשמור על שיווי משקל. כאשר ילד עולה על אופניים, לא צריך לייצר אצלו מערכת חדשה, רק לגרום לו להכיר ולשלוט במערכת הזו. ממש ככה, יש בנו גם מערכות של חיבור לקדושה. יש בנו מערכות שתכליתן לחבר שמים וארץ, דרך התקדשות והתעלות רוחנית. גם אם המערכות האלו אינן פעילות, תמיד אפשר לחזור ולהתחבר, כי התשתית צרובה בנו. וזה לא "ווארט", אלא מציאות אמיתית וברורה, ולכן אסור להתייאש, לעולם, לא מעצמנו ולא מילדינו!

2. טייס אוטומטי – מערכות הטיסה במטוס מאפשרות לטייס לעבור למצב "טייס אוטומטי", שמנהל את הטיסה גם ללא התערבות אנושית. הטייס נמצא שם לצורך מצבי חירום, אבל רוב הזמן הוא לא באמת נצרך, כי המערכות מנוהלות בחכמה באופן אוטומטי. גם בנפש שלנו יש מערכות שיכולות לעבוד על מצב אוטומטי. לדוגמה, שמעתי שיש אנשים שמסוגלים להתפלל בלי כוונה! שפתיהם נעות, הם אפילו משתחווים במקומות הנכונים, אבל הכל נעשה באופן אוטומטי, בלי שהלב בכלל מעורב. שמעתם גם על אנשים כאלו? זו כנראה ברירת המחדל אצל כולנו... אבל מטרתנו לא לפעול מתוך מצב אוטומטי, "מצוות אנשים מלומדה", אלא לחבר את נפשנו המודעת, את הלב, ולפעול עם דעת ושכל פעיל.

3. ורטיגו – יש מערכת מיוחדת (שיותר שייכת למטוסי קרב), שמטרתה למנוע בלבול. לפעמים הטייס משוכנע שהשמים מעליו, אבל באמת הוא הפוך, ואם הוא ימריא, הוא באמת יתרסק לקרקע. מערכת הוורטיגו באה להודיע לו לא לסמוך על חושיו, אלא לעשות פעולה הפוכה, ובכך להינצל. לפעמים גם בחינוך צריך לדעת מתי לצאת ממצב אוטומטי, ולפעול על פי סט כלים מתאים.

4. במצב חירום, יש לשים מסכות חמצן קודם לעצמנו, ורק אח"כ לילדים שאנחנו מלווים. ממש כמו במטוס, גם בחיים, אסור להזניח את עצמנו. אם אנחנו נהיה עם סוללה ריקה, מותשים ושחוקים, בסוף גם הילדים יסבלו מזה. ולכן חייבים לנעוץ ביומן ולחפש הזדמנויות למלא את המצבר, להטעין את עצמנו, באופן אישי ובאופן זוגי, בהתאם ליכולות ולאפשרויות, כדי שיהיה לנו כוח למרתון המתיש של חינוך מתבגרים.