הידברות לנוער: בחן את עצמך – במה אתה משקיע את הדבר הכי היקר לך?

הנה כמה מילים אותנטיות: "אחי הקטן בן חמש, ויש בינינו הפרש גילאים די גדול. הוא ממש מתוק, ותמיד שואל אותי אם אני רוצה לשחק איתו. אבל בגלל שאני עסוק בכל מיני דברים, וגם מכור לשטויות בטלפון שגומרות לי את הזמן, יוצא שאני בקושי נמצא איתו. אני רואה את העצב שלו בעיניים כשאני אומר לו שאני לא יכול להיות איתו. פעם היינו הכי קרובים בעולם, וכל יום הייתי איתו. אפילו ההורים שלי אמרו לי שהתרחקתי, ושפעם הייתי עוזר בבית, ילד שמח ומשחק עם כולם ועכשיו זה אחרת".

אתם יודעים, חברים באים וחברים הולכים. החברים של הבית ספר בכיתות הנמוכות הם לא החברים של הבית ספר בכיתות הגבוהות, והחברים של הבית ספר זה לא החברים של העבודה, והחברים של העבודה הראשונה זה לא החברים של העבודה השלישית. ככה זה מהלך החיים הטבעי, וזה נורמלי ובסדר. העובדה הזו מתזכרת אותנו מי כן יהיה בחיינו לנצח, ואלו הם האחים שלנו. כן, אלה שיודעים בדיוק על אילו כפתורים ללחוץ כדי לעצבן אותנו, אלה שחולקים איתנו חדר ומשאירים את כל הבלאגן שלהם על המיטה שלנו, אלה שאוכלים מולנו ממתק נחשק בדווקא להוציא לנו את העיניים. אבל למרות כל זה, הם אלו שיהיו לצידנו ברגעים בהם אנו זקוקים לעידוד וחיזוק, הם אלו שירגישו את הכאב שלנו בליבותיהם שלהם, הם אלו שיהיו הכי מאושרים בשמחתנו, הם אלו שתמיד יהיו שם.

אומרים שהנכס הכי יקר של האדם הוא הזמן, בגלל שהזמן הוא למעשה החיים שלנו. והשאלה היא במי אנו בוחרים להשקיע את הדבר היקר לנו – בדברים חולפים ובהתעסקות חסרת תכלית באמצעי המדיה השונים, או באנשים היקרים לנו מכל? יש כאלה שעבורם הטלפון החליף כבר את השעון המעורר, את היומן ואת המצלמה. נקווה שאת המשפחה הם לא ייתנו לו להחליף.