אמהות +: שמחת פורים היא שמחה אמיתית. אבל מה זה אומר?

פורים ושמחה קשורים יחד בקשר הדוק.

הימים שבהם הפך האבל והיגון לשמחה השאירו לנו מסר לדורות: להרבות בשמחה דווקא בחודש זה, שהוא חודש אדר.

איך מרבים בשמחה אמתית בבית?

שרה (שם בדוי) השתתפה באחת הסדנאות ל"אמא לנשואים". היה לה, לשרה, מוטו חזק שעל פיו היא ניהלה את החיים שלה: לחייך ולהיות בשמחה. כל יום. כל היום.

באחד המפגשים היא העלתה את השאלה: "איך מחזקים את הקשר עם ילד מתבגר?".

"מה מפריע לך בקשר אתו?", שאלתי אותה.

היא סיפרה שהיא לא כל כך יודעת מה עובר עליו במשך היום. היא הייתה רוצה שישתף אותה יותר במה שקורה לו.

"הוא ילד טוב כל כך ", היא המשיכה לפרט. ובכל זאת הרגישה שמשהו בקשר לא תקין.

"אולי", היא ניסתה לשער, "עם בנים הקשר הוא אחר מאשר עם הבנות?".

בקשתי ממנה שתרחיב קצת יותר על התנהלות השיחות ביניהם.

כדוגמא לשיחה שהתנהלה ביניהם, היא ספרה שיום אחד הוא ראה אותה מהורהרת. על שאלתו: מה עבר עליה, ולמה כך נראות פניה, היא הגיבה בבהלה מסוימת. נאמנה למוטו שלה להיות בשמחה כל יום וכל היום, היא דאגה מיד להלביש מסכה צוחקת על פניה.

מרוב ששרה רצתה להגיע לשמחה, היא לא אפשרה לעצמה ולסובבים אותה להרגיש רגשות כואבים.

גם הילד שלה ידע שעל קושי, לא כדאי לדבר עם אמא. לא תהיה שם אוזן קשבת שתוכל להכיל כאב או צער שהיו לו במשך היום.

והבן, כמו ילד טוב, נתן לאמו את מה שהיא בקשה לקבל: פנים שמחות וסיפורים משמחים.

את הכואבים הוא שמר לעצמו, קבורים היטב בפנים בתוך פינה חשוכה בנפשו.

חוסר השיתוף היה מורגש באוויר, וגרם לשרה להרגשת ריחוק וניכור מבנה.

תקשורת מקרבת כוללת בתוכה גם דברים שמחים, וגם דברים כואבים. וכאמהות, נשתדל להיות במקום שמסוגל להכיל, בנוסף לשמחתם, גם את כאבם של ילדינו.

ואיך נשמח שמחת פורים אמתית, שממנה תושפע שמחה לכל השנה? 

נלמד מחז"ל מה היא שמחה אמתית.

"איזהו עשיר? השמח בחלקו". מה שכולל, כמובן, גם את החלקים הכואבים בחיי היום יום שלנו.

שרה לנגזם היא מנחת קבוצות הורים, יועצת רגשית בשיטת מוח אחד ומנחת קבוצות הנחייה ל"אמא לילדים נשואים".