כל התכנים של שרה לנגזם

הכל נראה מת, העץ חשוף, ריק מעלים, מחיים. גם בחוץ חורף, קר, אבל בפנים יש תזוזה, יש חיים. בלי שתהיה לנו היכולת להבחין בכך, יש דברים שקורים בתוכו

איך מסתדרים עם ילד שני? איך גורמים להם לא לקנא זה בזה? ואיך עושים אותו דבר – רק עם כלות?

ריח של מלחמה מתפשט באוויר, ובמלחמה יש מנצחים ויש מפסידים. אי אפשר לחזות מראש מי יהיה המנצח ומי המפסיד, אבל גם אם רונית תנצח – איך ירגישו בנה וכלתה המפסידים?

יבוא יום והאישה הצעירה תהפוך לחמות, תתחיל לחתן ילדים. איזה מודל של חמות יעמוד לחני מול העיניים? איך היא תגיב לכלותיה ולילדיה הנשואים?

בזמן של מתח חיצוני, כמו מלחמה, מגיפה וכו', מתווספים למחול של רגשות המתח והחרדה כל המתחים והעניינים הלא פתורים אצלנו בנפש

הרווח הכי גדול הוא: השגת פטור. אנחנו פטורים מלחפש אצל עצמינו מה לשפר. הרי אם השני ישתנה כמצופה ממנו, הדברים יסתדרו מבלי שנצטרך אנחנו לשנות כהוא זה בהתנהלות שלנו. נוכל להמשיך בשלנו, וגם לקבל את מה שרצינו לקבל מהילד

גם לנו, האימהות, שמיעה סלקטיבית, אך בשונה מהילד שלנו בן העשר, אנחנו שומעות לא בדיוק מה שנחמד לנו לשמוע, אלא מה שמתאים לתפיסה העצמית שלנו

"שוב להתנצל?" היא תוהה, "כמו שעשיתי כבר כמה פעמים בעבר", היא מסננת בין שיניה. "על מה עליך להתנצל?", אני מנסה להבין. חני בעצמה לא כל כך יודעת

ילדים עצמאיים לא נולדים כאלו. זו יכולת נרכשת, שינכס לעצמו הילד שאמו אפשרה לו לצאת לרכוש אותו בעולם

עזרה במינון נכון, צריכה להיעשות ממקום של כבוד לצורך האמיתי של השני. רק כך היא תתקבל בברכה ע"י מי שאמור לקבל אותה

ציפיות שיש לנו מהסובבים אותנו, כידוע, גורמות לנו, ברוב הפעמים לאכזבות. הן לא מתממשות מעצמן. צריך לעבוד בשביל למלא את ציפיותינו

איך אפשר לעלות למדרגה החמישית, כשהרביעית שבורה? ומה הופך את הקשר עם הילדים למורכב כל כך, כשדווקא הקשר עם הנכדים זורם וחם?

והנה באת להחכים ולבנות גשר לכיוון כלתך, ואת מוצאת את עצמך בונה את עצמך, את האישיות שלך. מחזקת את הקבלה וההערכה העצמית שלך

שינוי יכולה לעשות רק מי שמודעת לכך שבתוך מערכות היחסים שלה עם הסובבים אותה, צריך להיעשות שינוי. השינוי נעשה עם מי שפונה לעזרה

אז מה? את בוודאי שואלת, ככה להגיד כל מה שאני חושבת? הרי לא ירצו יותר לדרוך על מפתן הבית שלנו

"כשאת מבקשת מהנכד לקרוא לאמו בשביל לשוחח איתה", אני שואלת אותה בחזרה, "האם אז היא נגשת לדבר אתך?"

תקשורת מקרבת כוללת בתוכה גם דברים שמחים, וגם דברים כואבים. וכאמהות, נשתדל להיות במקום שמסוגל להכיל, בנוסף לשמחתם, גם את כאבם של ילדינו

מה עשים עם אירוח של שתי משפחות שיש מריבות ביניהם? האם סבתא צריכה לפשר?

הזמן עובר, הילדים גדלים, ובסופו של דבר – כמו שנגמלים ממוצץ ומחיתולים, גם אמורים ללמוד לחיות ביחד בשלום ולהיגמל ממריבות. או שלא

התפקיד שלנו כאימהות במקום הזה לא נגמר לעולם. תפקיד לא פשוט, תפקיד שדורש מאתנו הרבה כוח ואמונה שכל מה שהילד חווה – זה רצון הבורא