כל התכנים של שרה לנגזם

איך אפשר לעלות למדרגה החמישית, כשהרביעית שבורה? ומה הופך את הקשר עם הילדים למורכב כל כך, כשדווקא הקשר עם הנכדים זורם וחם?

והנה באת להחכים ולבנות גשר לכיוון כלתך, ואת מוצאת את עצמך בונה את עצמך, את האישיות שלך. מחזקת את הקבלה וההערכה העצמית שלך

שינוי יכולה לעשות רק מי שמודעת לכך שבתוך מערכות היחסים שלה עם הסובבים אותה, צריך להיעשות שינוי. השינוי נעשה עם מי שפונה לעזרה

אז מה? את בוודאי שואלת, ככה להגיד כל מה שאני חושבת? הרי לא ירצו יותר לדרוך על מפתן הבית שלנו

"כשאת מבקשת מהנכד לקרוא לאמו בשביל לשוחח איתה", אני שואלת אותה בחזרה, "האם אז היא נגשת לדבר אתך?"

תקשורת מקרבת כוללת בתוכה גם דברים שמחים, וגם דברים כואבים. וכאמהות, נשתדל להיות במקום שמסוגל להכיל, בנוסף לשמחתם, גם את כאבם של ילדינו

מה עשים עם אירוח של שתי משפחות שיש מריבות ביניהם? האם סבתא צריכה לפשר?

הזמן עובר, הילדים גדלים, ובסופו של דבר – כמו שנגמלים ממוצץ ומחיתולים, גם אמורים ללמוד לחיות ביחד בשלום ולהיגמל ממריבות. או שלא

התפקיד שלנו כאימהות במקום הזה לא נגמר לעולם. תפקיד לא פשוט, תפקיד שדורש מאתנו הרבה כוח ואמונה שכל מה שהילד חווה – זה רצון הבורא

את מרגישה על ספסל הנאשמים. הגישו תלונה נגדך. מיד את מגיבה במתקפת נגד: "אבל את היית לפני שבוע, ולפני שלוש שבועות. ושכחת שביום ראשון קפצת... והשארת... ושמרתי..."

אותה תרעומת שאנו מנסים להחזיק מאחורי סורג ובריח, מציצה החוצה דרך הבעות פנים, דרך חיוך מאולץ ועוד. הצד שמנגד מרגיש היטב שמשהו לא תקין, ומרגיש רע עם המצב

בתור צחוק חשבתי, שאולי כדאי לתפוס את הערב הרצוי מיד באסרו חג של סוכות, יחד עם הסופגניות הראשונות שצצות במאפיות

אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שילדינו לא מתחשבים, נקבל בחזרה סבל, וכאב, ונפסיד מראש. אפשר גם אחרת

בדיוק מזה חששת, שהיא תסרב. קשה לך מאוד לקבל סירוב. כשאת כבר מחליטה סוף כל סוף לבקש, אין מקום לסרב לך

חמות יקרה, את רואה שכלתך לא עוזרת לך בהגשת האוכל לשולחן? אל תמהרי להסיק מכך שהדור הצעיר הוא אנוכי ועצלן. תציעי לה את לעזור לך

מצד אחד היא טורחת ומכינה בשמחה, מסופקת מכך שהעשייה שלה מועילה ועוזרת לילדים ומקילה מעליהם את משא היום-יום העמוס שלהם. מצד שני, מאיפה צץ פתאום המרמור?

ככל שגדל הילד, העברנו לו סמכויות מסוימות. ובכל זאת, המילה האחרונה הייתה בידי ההורים. ואז הילד מתחתן. הוא עובר לרשות של עצמו. לפעמים רוצה הוא להתייעץ אתנו, ולפעמים לא

לחתן ילד, פירושו, לקחת צעד אחורה. לשחרר את הילד לדרכו ולהתפלל עליו שיצליח. מדור חדש לתקופה חדשה בחיים. אימהות +

זהו, הילד התחתן. הצבת גבולות לאותו ילד, נראית לך עכשיו מיותרת. את מניחה שהילד כבר מכיר את כללי הבית, אחרי שגדל בהם לפחות 20 שנה

אם לפני שהילדים התחתנו, איכשהו הסתדרת עם המחויבות להגיע לערב הלביבות של הצד שלך ושל בעלך, אחרי שהילדים יוצאים מהבית, מתברר לך עד כמה הדבר לא פשוט בכלל