ערב שבת של רבי אלימלך: סיפורה של שוטפת הכלים בבית הצדיק

כשהיה רבי שלמה מבאבוב זצ"ל נער צעיר, נסע פעם לליז'נסק להתפלל על ציונו של רבי אלימלך. כשהגיע לליז'נסק שאל: "האם יש כאן בליז'נסק מישהו שזכה לראות את רבי אלימלך?". זה היה שבעים וחמש שנה אחרי פטירתו של הצדיק.

"כן", אמרו לו, "יש כאן בליז'נסק אישה בת תשעים פלוס. היא הייתה שוטפת כלים בביתו של רבי אלימלך!". רץ רבי שלמה לביתה של הזקנה, ושאל: "סבתא'לה, את זכית לשרת בביתו של רבי אלימלך?". ענתה הזקנה: "כן!". "ספרי לי עליו", ביקש הנער.

וכך סיפרה הזקנה: "רבי אלימלך היה מארח הרבה מאוד יהודים בשבת, ולכן העבודה במטבח הייתה רבה. אנחנו, העובדים, לא תמיד התייחסנו יפה זה לזה, לפעמים היינו אפילו רבים... ואז, בכל ערב שבת, רבע שעה לפני כניסת השבת, היה רבי אלימלך נכנס אלינו למטבח. הוא היה מבקש מאיתנו סליחה, הוא היה ממש מתחנן, 'אנא! ילדים יקרים, תסלחו לי אם לא התייחסתי אליכם מספיק. איך אני יכול להיכנס לשבת אם פגעתי בכם?'. היה בוכה, הצדיק! היינו מביטים בתימהון זה על זה, ולא היינו מבינים, הרי רבי אלימלך התייחס אלינו יפה כל כך. ואז, פתאום הרגשנו, אולי אנחנו פגענו זה בזה... והיינו מתפייסים כולנו לפני שבת.

"אחר כך היה הולך רבי אלימלך לילדים שלו, גם מהם היה מבקש סליחה, גם אליהם היה מתחנן – שיסלחו לו. והכי מרגש", סיפרה הזקנה, "הוא היה ניגש גם לרעייתו, והיה ממש בוכה. פעם אפילו עמדתי קצת קרוב, ושמעתי מה הוא אמר לה. הוא אמר: 'אשתי הצדיקה, אמא של ילדי הצדיקים, תסלחי לי, תסלחי שאולי פגעתי ברגשותיך. סלחי לי שאולי לא נהגתי בך כפי שצריך לנהוג בבת מלך'".

סיימה הזקנה בעיניים דומעות, ואמרה: "הדקות האלה אצל רבי אלימלך לפני שבת מחזיקות אותי עד עכשיו". מדהים.

שבת

וכך כותב הרמב"ם (הלכות שבת ל') שהיום, יום ו', כ' בטבת, חלה ההילולה שלו: "איזהו כבוד, זה שאמרו חכמים שמצווה על אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת מפני כבוד השבת ומתעטף בציצית ויושב בכובד ראש מייחל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקראת המלך. וחכמים הראשונים היו מקבצין תלמידיהן בערב שבת ומתעטפים ואומרים בואו ונצא לקראת שבת המלך...".

"וחכמים ראשונים היו מקבצין תלמידיהן... ומתעטפים", כן, כי בערב שבת צריך להתאחד, לעטוף זה את זה באהבה, לחבק, להתפייס, לפזר בבית אהבה, ולצאת יחד, רק יחד, לקבל את שבת המלכה.