משתלחים ומשתוללים: בשמאל מתקשים לעכל את תוצאות הבחירות

צריך לומר את האמת. אלו לא זמנים קלים להיות אזרח חילוני שמאלני במדינת ישראל. תוצאות הבחירות יצרו מציאות חדשה, בה חלק מהאוכלוסייה הזאת חש שהקרקע נשמטה מתחת לרגליו. בקרב רבים קיים פחד אמיתי שעתידם ועתיד ילדיהם אינו מובטח עוד במדינה הזאת.

איש לא מזלזל ברגשות האלה, שכן אף אחד לא היה רוצה לחוש כזר במדינה שלו. התבהלה, התגובות הקשות וההתקפות כלפי ההנהגה החדשה של המדינה – כפי שהן באות לידי ביטוי בתקשורת – מובנות כל עוד הן בגבול הסביר. זה טבעי לצעוק כשמפחדים.

אולם מצופה שאחרי תקופת הסתגלות, הציבור יפנים את השינוי ויחיה לצידו. בסופו של דבר הרי מדובר בהנהגה חדשה שנבחרה בדרך דמוקרטית, על פי רצון רוב העם. כל אחד אמור להבין כי זו זכות לחיות במדינה דמוקרטית שהנהגתה נבחרת על ידי העם, אך זו גם חובה לקבל את תוצאות הבחירות, גם אם הן לא לרוחם של חלק מהאזרחים.

מה שברור ומובן לכל בר דעת – נראה כממש לא מובן בקרב חלק מהחברה הישראלית. מה שקורה בימים אלה במחנה השמאל נראה כלקוח מעולם ההזיה: אותם אלו שתמיד ראו עצמם כאליטה של העם, כבעלי ערכים נעלים ונימוסים מדוקדקים, מתגלים לפתע כאחוזי טירוף שאיבדו שליטה על מעשיהם. פתאום כל החלטה לגיטימית של ממשלה חוקית מתקבלת אצלם כמו סדין אדום מול שור זועם. תגובות חסרות פרופורציה והשתלחויות חסרות רסן גולשות לאיומים בהפגנות ובחסימות כבישים. כאילו מה קרה? מה הטריף את דעתם עד שכל מינוי זוכה לגינוי, כל אמירה הופכת לסערה וכל החלטה נחשבת בעיניהם לחורבן המדינה?!

אבל זה לא נעצר כאן. אילו היה מדובר באנשים בשוליים, אפשר היה להכיל את התופעה במנוד ראש מלא רחמים. אך מי שמובילים את בולמוס הטירוף הזה הם מנהיגי המחנה, מי שעד לא מכבר נשאו על כתפיהם אחריות עצומה לחיי אדם. הם-הם האנשים שבחוסר אחריות משווע מתייצבים כיום בראש מחנה המשתלחים. הם אלה שמכניסים לשיח הציבורי את הדיבורים המסוכנים על מלחמת אחים ומרי אזרחי. נאמניהם ותומכיהם שומעים ומפנימים, והרעיונות הרי האסון הללו מחלחלים.

קשה להעריך לאן פני העתיד ועד כמה נמוך עוד יידרדרו העניינים. צריך להתפלל ולקוות שהשכל יגבר לבסוף, ומי שצריך יעשה סוף להפקרות הזאת.