אני לא יכול לרפא את המחלה, אבל כן יכול להתמודד עם החרדה

אני יושב עכשיו וכותב, לאחר שיחה עם איש יקר שמצוי בניסיון קשה, שילוב של מחלה פיזית עם חרדות. הוא התקדם יפה בתהליך קשה זה, אך עתה חלה נסיגה פיזית שמושכת איתה גם את החרדות. וכאן, ככל שארצה לעזור לו, זה המקום שלי לזכור את מקומי לעומת מקומו. ניסיון קשה, שאינני נמצא בו, ומשם לדבר אתו... ברשותו, אני משתף אתכם בנקודה מהותית מתוך הדברים שלנו.

רובנו מפספסים משהו חשוב בחיים. יש לנו ערכים – הענקת אהבה, רוחניות ועוד, שלא תמיד אנו שמים לב אליהם, איננו מבינים עד כמה חשוב – בשביל נפש בריאה ומאושרת, לחיות ולפעול ערכים - כמו שנציג מיד פן אחד מזה.

התרגלנו שהרגש הוא המודד האם כדאי לעשות פעולה ערכית זו או אחרת. אם נעים לי, אני עושה, אם לא, אז לא. זו טעות. כך לא נצליח בחיים, לא נהיה מאושרים, וזו מתכונת ברורה לשמור על קשיים בחיים, כמו חרדות, דיכאון, OCD, ובכלל.

הניסיון הגדול במצבים רגשיים לא נעימים הוא לפעול – למרות הכל – לפי הערכים, גם אם "זה לא מתאים לי".

"אני עצבני עכשיו, לא מתאים לי לחייך לאשתי ולילדים". הגיוני? אם הפעולות תלויות ברגשות – הגיוני. יעיל? לא!

אבל עזבו את זה... מה עם תחושת המשמעות בחיים שלך? התחושה שיש משמעות לחייך? הסיפוק? אם לא תחייכו לילדיכם ולבן הזוג גם כאשר רע לכם(!), לעולם לא תתרוממו לתחושת מלאות וסיפוק מדהימה!

אבל מה לזה ולחרדות?

ברור! על המחלה הפיזית שלו איננו יכולים לגבור כעת. אבל החרדות? אם האדם חי חיים בעלי משמעות יותר גדולה, תחושת המשמעות, הסיפוק, מייצרת שמחה פנימית, שמצליחה להפחית מהמקום של החרדות בחיים. ובהתאמה, גם להפחית את החרדות עצמן (!), כי אדם מסופק ורגוע, הפחד אצלו מתכווץ, וממילא גם החרדות.

זה קל? בכלל לא! אבל, זה להתחיל עכשיו, ולהתקדם עוד ועוד. קדימה לעבודה.