דניאל מזרחי מודה לקב"ה על שנה של חסדים

רציתי לדבר אתך,

אבל פי המגמגם נסתם מרוב תשוקות הנשמה.

ה', שפתי תפתח, ופי ישפוך מהותך, בלילה וביום.

אני ואתה גדולים מגופי ומנפשי.

כולי אזוק למרכבה, וכך נקשרתי לדמך.

האזיקים גורמים ובונים חדר, חדר חדש שכולו אמונה.

בחדר יש כבר שירה פשוטה,

גם אם היא לא ברורה,

אבל אני יודע שאתה מבין.

תקשיב, תאזין לאמונתי,

אם אני מרגיש פחות טוב,

אהבתך תמיד מרפאה.

פי ואמונתי

אל תיקח ממני

שמע קולי

ככלות כוחי

אל תיקח מנפשי.

נכנסתי ליום הדין ביראה וברגש עז, לקבל את המלוכה שלך.

בראש השנה הייתי בישיבה של הרב שלי, הרב ראם הכהן שליט"א.

היה עונג רוחני בתפילות שרובם ניגונים שחדרו לנפשי.

יצא לי כבר כמה פעמים להיות בישיבה, אבל השנה הרגשתי שכולי מלא חוויות ורגשות בעקבות החסדים שהבורא עשה עימדי בשנה שעברה.

"מי יחיה ומי ימות" – כשהחזן אמר את הקטע הזה התכנסתי בתוכי והרגשתי צמרמורות בכל הגוף.

כמה צריך להודות על החיים ועל המתנות שאתה בוראי נותן לי בלי סוף.

כשהגעתי לקטע המעצים: "הנשמה לך והגוף פעלך" – אני זוכר איך הרגשתי נמס.

היה לי במחשבה כל התפילה שחיי תלויים רק בך, יוצרי, ואין לי שום דרך לבקש ממך מחילה או בקשה חוץ מאשר להודות לה' שבכלל מחייה אותי, ונותן לי כל הזמן בונוסים, שהם מתנות החינם, בלי שום גבול.

אז מי אני בלעדיך, קוני?

אני רוצה רק את קרבתך,

ולהרגיש שאתה מחזיק בידי חזק.

דניאל.