"איך לא אבכה כשאני רואה שבית המקדש חרב ושכינה בגלות?!"

סיפר הגאון רבי בן ציון פלמן שליט"א, ששמע מהגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל, שכאשר הגיע בפעם הראשונה לכותל המערבי, הבחין ביהודי נשוא פנים שעומד ומתפלל בהשתפכות הנפש ובוכה בדמעות שליש.

המתין עד שסיים לבכות, ניגש אליו ושאלו, 'האם יש לכם איזה חולה בבית?', אמר לו היהודי 'ברוך ה' כולם בריאים'. 'אם כן אולי חסר לך כסף', שאלו. השיב היהודי שברוך ה' לא חסר לו כסף. 'אם כך למה אתה בוכה כל כך?...'

ענהו היהודי: 'כאשר אני בא לכותל המערבי, ורואה שבית המקדש חרב והשכינה בגלות, היאך לא אבכה?!'

וסיפר הגרא"י פינקל, שהוא המשיך לדבר עמו, והתברר לו כי אין זו הפעם הראשונה שאותו יהודי בא לכותל, אלא בכל יום הוא מגיע שלוש פעמים, ובכל פעם הוא בוכה על החורבן בדמעות שליש. אותו אדם גדול, היה הגאון רבי זאב שחור זצ"ל.

והפטיר רבי אליעזר יהודה, שהוא עצמו בפעם הראשונה שהיה בכותל לא בכה כל כך כמו שבכה אותו יהודי שמגיע לכותל שלוש פעמים ביום... ('שלמי תודה' בין המצרים).

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.