הרב יצחק זילברשטיין

חידות בבקיאות בש"ס

היכן מצינו עשיית "הרדמה" לפני ניתוח? והיכן מצינו אדם שקם לתחייה רק משום שהיה רשע? מספר חידות בבקיאות בש"ס, ותשובות בצידן

אא

1) היכן מצינו בש"ס שני אחים שנקראו בחיי חיותם באותו שֵם?

2) היכן מצינו עשיית "הרדמה" לפני ניתוח?

3) היכן מצינו צמח שגדל בתוך מעיו של אדם?

4) מהו מקור המשפט: 'לא דובים ולא יער'?

5) היכן מצינו בש"ס את הביטוי 'פשיטת רגל'? 

6) היכן מצינו הכרעה בנוגע לטיבו של אדם על סמך ה-רוק שלו?

7) היכן מצינו אדם שמשמש כ-עֵד בעודו בתוך הקבר?

8) היכן מצינו אדם שקם לתחייה רק משום שהיה רשע?

9) היכן מצינו עריכת הלוויה ל...נמלה?

10) היכן מצינו מקום קדוש שנקרא על שם מכשף?

11) היכן מצינו עמוד בש"ס שאין בו כלל גמרא?

תשובות

1) לשני בניו של רב חסדא קראו "מר"[1].

2) במסכת בבא מציעא (פ"ג.) מובא, שהשקו את רבי אלעזר בנו של רבי שמעון 'סמא דשינתא' (סם הרדמה) לפני שעשו לו ניתוח, יעו"ש[2].

3) מסופר במסכת שבת (קי"ג:): ההוא גברא דאכל גרגישתא (אדמת טיט נקי), ואכל (גם) תחלי (שחליים, שהם מין צמח. ונקלטו השחליים באדמה שבתוך מעיו וגדלו שם), וקדחו ליה תחליה בלביה (הגיעו השחליים עד לבו וקדחו בו חור), ומית.

4) נאמר בספר מלכים-ב' (ב', כ"ג-כ"ד): וַיַּעַל מִשָּׁם (אלישע הנביא) בֵּית אֵל וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ, וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם (ראה שאין בהם ולא בזרעם לחלוחית של טובה) וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם ה' וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים. ומביאה הגמרא במסכת סוטה (מ"ז.) דעה הסוברת, שיציאת הדובים מן היער היתה בבחינת 'נס בתוך נס' - לא יער היה ולא דובים היו.

5) שנינו במסכת כתובות (ק"ח.): "הפוסק מעות לחתנו, ופשט לו את הרגל, תשב עד שתלבין ראשה". ופירש רש"י, שפשט לו את הרגל, לשון ביזיון הוא, כלומר שאמר החותן נואש, שאינו חש לדבריו (משום שאין לו מה ליתן), וכאילו אומר לחתנו 'טול טיט שתחת רגליי'. ובדרך נוספת ביאר: תלה אותי ברגלי על העץ, שאין לי מה ליתן לך. והרמב"ם פירש, פשט רגלו והלך (ברח) בדרך למרחוק. (וסוברים חכמים, שתשב הארוסה בבית אביה עד שתזקין, ואין כופים את הארוס לא לנשאה ולא לגרשה. ואדמון חולק וסובר שיכולה הארוסה לטעון כלפי חתנה 'או כנוס או פטור', יעו"ש).

6) מובא במסכת בבא בתרא (קכ"ו.), שבא אדם לפני רבי חנינא, ואמר לו: מוחזקני בזה הילד שהוא בכור לאביו. שאלו רבי חנינא: מניין ידעת זאת? השיב: שכן כאשר היו באים אצל אביו (אנשים שיש להם מיחוש בעיניהם), היה אביו אומר לאותם אנשים: לכו אצל בני ששמו שכחת, שהוא בכור ורוקו מרפא (מיחושים כאלה). ורבי חנינא קיבל את עדותו, והורה שיתנו לאותו בן פי שנים בירושת אביו. ומקשה הגמרא: ושמא הוא בכור לאמו, ולא בכור לאביו, שהרי האב רק אמר שהוא 'בכור', ולא הדגיש 'בכורי', וכיצד סמך רבי חנינא על עדות זאת? משיבה הגמרא: קבלה בידינו: רק בכור לאב רוקו מרפא, אבל בכור לאֵם - רוקו לא מרפא.

7) נאמר במסכת סנהדרין (כ"ט.): ההוא דאכמין עדים בקיברא לחבריה (אדם אחד החביא עדים לחבירו בקבר, כדי שישמעו העדים שחבירו מודה לו), אמר ליה: מנה לי בידך. אמר ליה (השני): הן (כן). - (אמר הראשון) חיי ומיתי ליהוו עלך סהדי (הרוצה אתה שהחיים והמתים השומעים דבריך יהיו עדים על הודאתך)? אמר ליה: לא! אמר רבי שמעון בן לקיש: הא אמר ליה לא (הרי הוא לא הסכים שיוזמנו עדים להעיד על הודאתו, ויוכל לחזור מהודאתו ולטעון 'משטה הייתי בך').

8) נאמר במסכת סנהדרין (מ"ז.): "אמר רבי אחא בר חנינא: מניין שאין קוברין רשע אצל צדיק? - שנאמר (מלכים ב', י"ג, כ"א): וַיְהִי הֵם קֹבְרִים אִישׁ, וְהִנֵּה רָאוּ אֶת הַגְּדוּד, וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת הָאִישׁ בְּקֶבֶר אֱלִישָׁע, וַיֵּלֶךְ וַיִּגַּע הָאִישׁ בְּעַצְמוֹת אֱלִישָׁע, וַיְחִי וַיָּקָם עַל רַגְלָיו". ביאור הדברים: מסופר בנביא שלאחר שאלישע הנביא נקבר, אירע שבשעת הוצאת מת אחר לקבורה, ראו המלווים גדוד של מואב, ומרוב חפזם מפחד הגדוד, השליכו את המת במערה שנקבר בה אלישע, משום שלהשליכו לשם לא היה נצרך אלא לפתוח את פי המערה ולהשליכו לתוכה, והיה נקל להם לעשות כן מלחפור לאיש קבר. כשהשליכו את המת למערה, נתגלגל עד שנגע בעצמות אלישע, ומשנגע בהן קם לתחייה. ולא קם מת זה לתחייה אלא משום שהיה רשע, ולא הוכשר בעיני הקב"ה שיקבר אצל אלישע הצדיק, ולכן החייהו השי"ת כדי שיתרחק משם, (ומכאן מוכיחה הגמרא, שאין קוברים רשע אצל צדיק).

9) שנינו במסכת יבמות (קכ"א.): "אפילו שמע מן התינוקות אומרים, הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני", דהיינו, על סמך סיפור הילדים שהולכים להלווייתו של פלוני, מותר לבית דין להשיא את אשתו של האיש. ומבואר שם בגמרא, שדרך תינוקות לשחק עם חרקים ולהעלות להם שמות, וקיים חשש שמא נמלה או חגב קברו, ומכנים אותו בשם איש פלוני, ולכן, אם רק סיפרו שהיה לפלוני לוייה, לא מתירים את אשת אותו יהודי (שסיפרו אודות קבורתו), וכדי לסמוך על דבריהם ולהתיר את האשה, צריך שיאמרו הילדים, אנו באים מלספוד ולקבור את איש פלוני, וכן צריך שישמעו אותם מספרים מענייני ההספד, כך וכך חכמים וספדנים היו שם...

10) הכהן הגדול היה טובל ביום הכיפורים במקום קדוש בתוך העזרה. שם המקום היה נקרא "בית הפרוה" (על גג אותה לשכה היה מקווה, ובו היה הכהן הגדול טובל), כמבואר במשנה ביומא (ל"ד.). ואומרת הגמרא (ל"ה.): "מאי פרוה? אמר רב יוסף: פרוה אמגושא". ופירש רש"י, שמכשף אחד ששמו פרוה בנה את אותה לשכה, והיא נקראת על שמו[3].

11) מסכת נזיר דף ל"ג ע"א.


[1] כמבואר ברש"י בכתובות פ"ט: ד"ה מר. ויש לציין כי מצינו כן גם בספר דברי הימים (א', פ"ג), בשני בניו של דוד המלך שנקראו 'אלישמע', ושני בנים אחרים שנקראו 'אליפלט' (אולם יעויין בפירוש רש"י שם). וראה עוד מה שהאריך בנידון זה בשו"ת 'דברי מלכיאל' ח"ג סי' ע"ה.

[2] וכתב בשו"ת יד חנוך (סי' ל"ד): "ולא יפלא בעיניך דבר זה לאמר כי טובים היו בזה הימים הראשונים מן האחרונים במלאכת מחשבת ובחכמה, וידעו לעשות מה שאין נודע בזמן הזה. אל תתמה, שהרי חנוטי מצרים יוכיחו, שאין ידוע לאחרונים אופן עשייתו, ונלאו חכמי לב בזה ולא יכלו עשות כמעשיהם. וכן כוס של עקרין להשקות אשה שלא תתעבר שבלתי נודע בזמנינו.

והנה ראה זה פלא, כי חולה שעושים לו ניתוח להסיר מכה שבפנים, ידעו רופאי ישראל לפני אלפיים שנה להשקותו סמי שינה, למען לא ירגיש כאב הניתוח, כמבואר בש"ס פרק הפועלים (ב"מ פ"ג.) ברבי אלעזר ב"ר שמעון, שעשו לו ניתוח ואשקוהו סמא דשינתא. וכן מי שנתחייב מיתה היו משקים אותו סם שינה, כדי שלא יצטער ולמען לא ירגיש בייסורי מות, כדאיתא בש"ס פרק נגמר הדין (סנהדרין מ"ג.). ורופאי אומות העולם לא ידעו זאת עד קרוב לזמנינו כמאתיים שנה. ורופאי רומי הגדולה היו נוהגים להכות בפטיש על ראש החולה אשר היו צריכים לעשות לו ניתוח, כדי שתתבטל הרגשתו ולא ירגיש כאב הניתוח, אבל רופאי ארצינו ארץ ישראל כבר ידעו לפני אלפיים שנה ויותר להשתמש בסמי שינה, ולא להכות בקורנס על קדקוד החולה".

[3] ויש להבין, היאך הנציחו את שם המכשף בלשכה בבית אלוקינו (ויעויין בגמרא בחולין ס"ב., שם משמע שפרוה זה רשע היה)? ויש ליישב על פי דברי המאירי (ביומא שם) שכתב: "בית הפרוה היא לשכה שבעזרה במקום קדוש, ועל גגה היה מקום טבילה. ומתוך שבנאה מכשף אחד שהיה שמו פרוה, אחר שחזר בו (בתשובה), קראוה בית הפרוה".

ועוד יש ליישב על פי דברי הערוך (שהובאו בתוס' ביומא שם): "יש מן החכמים שאומרים, כי חפר מחילה תחת הקרקע בקודש, עד שיראה עבודת כהן גדול, והרגישו הכהנים בחפירה ומצאוהו, וקראו אותה הלשכה על שמו". ובפירוש המשניות לרמב"ם (מידות פ"ה מ"ג) כתב שמצאוהו הרוג בחפירה שחפר. והמאירי (מידות פ"ה מ"ב) הוסיף שנהרג בדרך נס. ואם כן, יש לומר, שמשום כך קראו ללשכה זו על שמו, משום שהוא זכר לנס, לפרסם ברבים את קדושת בית אלוקינו, שאין כח כישוף וטומאה שולט בו. וכמו כן, להזכיר שלא יתקרבו לראות את עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. וע"ע פירוש נפלא בזה בתפארת ישראל במסכת מידות פ"ה מ"ג. (ויצויין שמצינו גם עיר שנבנתה על ידי מכשף - 'חרתא', שבנאה המכשף 'ארגז', יעויין בעירובין ס"ג. ברש"י ובמהרש"ל). 

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.

הידברות נותנת הזדמנות של פעם בשנה, לחתום על שותפות בכל זכויות הידברות והגאון הרב זמיר כהן לשנת תשפ"ה בזיכוי הרבים הגדול בעולם. לחצו כאן >>> או חייגו: 073-222-12-12
 

תגיות:ופריו מתוקהרב יצחק זילברשטיין

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה