להכעיס אדם כדי לדעת אם להתחבר עמו

נאמר בספר אורחות צדיקים (שער הכעס): "הכעס גורם עזות לאדם, ומחמת הכעס לא ייכנע, וגם לא יודה על האמת. ואמר החכם: כשתרצה להתחבר עם אדם - הכעיסהו, ואם יודה לך האמת בשעת כעסו - התחבר לו, ואם לאו - עזוב אותו"[1].

ויש להבין, היאך מותר להכעיס אדם כדי לבדוק אם כדאי להתחבר עמו, הרי לכאורה המכעיס עובר על אונאת דברים, בכך שאומר לחבירו דברים שיצערוהו ויכעיסוהו, וכן לכאורה יש כאן חשש של 'לפני עיור לא תתן מכשול', בכך שאולי יכשיל את חבירו בעוון הכעס? 

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

נראה שאין כוונת האורחות צדיקים שיעשה לחבירו דברים חמורים וקשים באופן שיבוא ממש לידי כעס, אלא ינסהו בדברים קטנים, שלא יביאוהו אלא לידי התרעמות קלה, כגון שישאל אותו שאלה מכשילה, וכשהלה יבוא לידי טעות, יבדוק אם מודה על האמת או נתון לעוצמת רגשותיו ונותר בשלו, וברוגז מועט שכזה נראה שאינו מכשילו בעוון.

ומקור לכך, ניתן לכאורה למצוא בדברי רבינו החיד"א, שהנה מסופר בגמרא בקידושין (ל"ב.) שרב הונא רצה לנסות את בנו (על מנת לחנכו) וקרע בפניו בגדי משי יקרים, והגמרא שואלת מדוע אין בכך העמדת מכשול בפני הבן, שמא ירתח על אביו ויעבור על 'כיבוד אב', ומתרצת הגמרא שמחל רב הונא על כבודו. והקשה החיד"א (ברכ"י יו"ד ר"מ-י"ג), הרי עדיין קיים חשש שירתח הבן וילכד בעוון הכעס ששקול כעבודה זרה, ואם כן מה מועילה מחילתו של האב?

ותירץ החיד"א: "ויש לומר שהיה ברור לרב הונא שלא ילכד בנו בסוג הכעס שאמרו עליו חז"ל ששקול כעבודה זרה, ורק אפשר שירתח כל שהוא (ויאמר לאביו דבר אשר לא כדת), באופן שאין בו משום עוון הכעס".

וגם בענייננו הכוונה היא שיבדוק את האדם באופן שעלול להתעורר לידי כעס קל, ולא להתמלאות בחימה ולשבור כלים בחמתו וכדומה. ועל בחינה זו אומר האורחות צדיקים, שאם יראה שהלה מתרעם ביותר, לא יתחבר עמו.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.