פינוק יתר הוא טוב או רע?

אני סבתא מפנקת מאוד. אוהבת מאוד. מגיל קטן מאוד אני מרשה לנכד לישון אתי במיטה בלילה, מרשה לו לשבת עלי אם רוצה ומתי שרוצה, מאפשרת לו לאכול כל מה שמבקש בארוחת ערב.

אני חושבת שנכד זה הדבר הכי כיפי בעולם, ואני מרגישה שהוא צריך את הפינוק שלי ואוהב אותו.

בעלי טוען שאני מגזימה, שילד לא צריך את זה.

שאני מפריעה לו, לסבא, כשאני מביאה את הילד לחדר שלנו. שאני לא עושה טוב שאני נותנת לו מה שמבקש.

רציתי לשאול אם פינוק זה טוב או לא.

* * * 

המילה "פינוק" באופן כללי היא מילה מיותרת.

למה לפנק ילד כשאפשר לאהוב אותו?

בכל זאת, בגלל שהמילה הזו כן שימושית, אני רוצה להתייחס אליה.

ילד מפונק הוא ילד שאנחנו עושים בעבורו דברים שהוא יכול לעשות בעצמו.

הוא ילד שמקבל כל מה שמתחשק לו, אף על פי שלא צריך לתת לו כל דבר.

שמבין שכולם חייבים לו, עובדה שנותנים לו כל בקשתו, עד חצי המלכות ועד כולה.

ילד מפונק יגדל להיות מבוגר מפונק.

לא משנה אם את אמא או סבתא. אם לזאת את קוראת מפונק, הפסיקי לפנק אותו.

תני לו המון אהבה, כפי שאת מציינת. אבל למה שלא ידע מה המיטה שלו ומה של סבתא? למה שלא יכיר בכך, שסבתא, על אף שאוהבת אותו, רוצה לישון טוב בלילה?

ואם לא סבתא, אז סבא...

מדוע שלא יבין שלא תמיד נוח לסבתא שיושבים לה על הרגל? למה שלא ידע שלא כל דבר מגיע לו? שיש דברים שמגיעים לאחרים? שיש דברים שלא אמורים ליפול לידיו?

למה שלא ידע שיש מציאות כזו: "לא!"?

את אוהבת את הנכד שלך? אז למדי אותו דברים חשובים.

לא היסטוריה, לא טבע, לא גיאוגרפיה, אפילו לא אנגלית.

למדי אותו את שפת ה"אי – פינוק", את שפת ה"אהבה", כי זהו הלימוד החשוב ביותר לחיים.