איך נראות המחברות שלו?

באושר גדול יצאתם עם ילדיכם לקנות ספרים, מחברות, קלמר ועטיפות לשנה החדשה.

הילד מרוגש, אתם מרוגשים, והנה החנות כבר ממש לידכם. אתם נכנסים פנימה, מדמיינים את הילד בוחר לעצמו מחברת בצבע שאוהב עם קישוט שמוצא חן בעיניו. מדמיינים איך הוא בוחר בעצמו נייר עטיפה כלבבו.

אתם כמעט מתפתים לומר לו שייכנס לבדו ואתם תחכו כאן בחוץ, שהלא חבל על זמנכם...

בסוף אתם ניגשים אתו לפינת המחברות, העטיפות והקלמרים, ואתם מברכים על כך שלא סמכתם עליו שילך לבדו, בין אם הוא בן 7 או בן 9 או 12.

כי איך אפשר לתת לילד לגשת לבחור לעצמו מבין כל מה שמתגולל פה לפניו? איך?

לעיניו הקטנות נראים קלמרים בכל מיני גדלים וצורות, עם חותמת של מפורסמים או ספורטאים. אותן דמויות גם מעטרות את המחברות ואת העטיפות, את המחק, המחדד והעיפרון, את התיק, את היומן, את הילקוט ואת החולצות התלויות לתפארה.

עכשיו, לכו תשכנעו את הילד לקנות את המחברת החלקה, שצריך לעטוף אותה, או את זו עם הפרחים, עם הציפורים או עם הנקודות.

פעם לא היו שאלות. כל המחברות נראו אותו דבר. היום הן אחרות. היום הן מושכות, משכנעות, וכאילו אומרות: "בחר אותי! בחר אותי!".

האמת, שגם אם לא הייתי זו שאינה מכירה, וודאי שאינה מצדיעה לכוכבי זמר, לשחקנים וליתר כוכבי על, גם אם הייתי מכירה ומעריכה את כל אלו, הייתי מוותרת על העטיפות הללו ועל צריבת הדמויות במוח.

אנחנו מרבים להתלונן שהילד לא לומד כמו שצריך: רק שטויות מעניינות אותו! רק קשקושים מושכים אותו!

מבקשים ממני הורים: "הצילי אותנו, מה עושים? הילד לא מתעניין בלימודים".

ילדים הולכים לבית הספר כדי ללמוד. והנה, מבלי משים, אנחנו בעצמנו, במו ידינו, מערבבים את הילד עם הבלי העולם, ומוציאים את ראש הילד מהלימודים. אנחנו אומרים לילד מבלי משים: "חשבת שהמחברת היא העיקר? לא ולא! הבט וראה: הדמויות הללו, הן העיקר, שאף להגיע אליהן, כי הן פסגת החיים!".

אחר כך נתפלא שילדים ילכו ללמוד בכיתה, אבל יקוו ליום של חופשה כדי שיוכלו לצפות בדמויות הללו במציאות. שהילדים ישבו בכיתה, אבל ראשם ומחשבותיהם יהיו נתונים לכוכבי זמר.

בואו לא נחיה באשליות, אין סיכוי לקחת ילד לחנות שכולה ניצוצות אור, ולומר לו שיעצום עיניים.

רוצים מחברות פשוטות לילדיכם? רוצים עטיפה רגועה ומתאימה? רוצים שהילד לא יצטרך לעמוד בפני החלטה כה קשה? אל תכניסו אותו לחוויית קנייה מסוג זה.

מה כן לעשות?

או שתלכו יחד אתו לחנויות ששם לא מפתים אתכם לקנות מה שלא מתאים לכם כלל, או שתקנו בעצמכם את הדברים. תגישו לילד ותהיו נחרצים.

אם הילד לא ילמד אצלכם שיש מקום לדברים אחרים, הוא לא ינסה בכלל, כי ידע איפה הגבולות והסייגים.