כסיל זקן, למה שיקרת לי?

שלום לך, כסיל זקן! 

אני רוצה כל כך לכעוס עליך עכשיו, להתעצבן 

למה שיקרת לי? 

הבטחת שאחרי הנפילה הקטנה הזו אני רק ארגיש דפוקה ליפול, ואתרחק מנפילות אחרות. 

הסברת שכדאי לי לוותר מדי פעם, בשביל להרגיש שיש לי חיים טובים. 

שכנעת אותי שזה יחזק אותי להתרחק מכל העולם שעבדתי קשה כל כך להתרחק ממנו. 

ובכלל, הסברת לי שזו נפילה מחושבת, ולא גרועה כל כך. 

שיקרת לי! 

אני יושבת עכשיו, בשעות הקטנות של הלילה, 

אחרי שהרגשתי כביכול את ההנאה הגשמית שסיפקה לי הנפילה, ומה נשאר לי??? רק נקיפות מצפון... 

אני יושבת ומחליטה דווקא להודות לך, כן, כן! 

אולי בעצם להודות למי ששלח אותך, 

להודות לו, לאבא שלי שדואג לי הכי. 

להודות לו על ההזדמנות שהוא נתן לי, לראות עד כמה התירוצים של שעת ניסיון לא נכונים. 

הכל שקר אחד גדול! 

אני מודה, ומחליטה גם לנצל את הזמן לתפילה. 

להתחנן אליך, אבא! 

תן לי מעכשיו כוחות! 

אנא, עזור לי להגיע לבחירות הטובות של חיי 

שלעולם לא אכנע לו עוד... 

הייתי תמימה כל כך... אמרתי לעצמי, "מה זה כבר יכול לגרם לך?". 

וקיבלתי סטירה בפרצוף, הבנתי שאין דבר שלא משפיע... 

ועכשיו, אחרי אחרי ההודאה והתודה, אחרי התפילה וההתבודדות (כן, כן, התבודדות יכולה להיות בכתב, בלי מילים, או איך שהכי זורם לך, ואל תחשבו שזה רק לברסלב, כי אני לא...). 

אחרי הכל נשאר לי רק לבקש: עזור לי, אבא, למנף את הכשלון להצלחה, ולהמשיך בדרך הברורה (שברורה עכשיו יותר מתמיד). 

להתקרב אליך, אל דרך החיים המושלמת והנכונה שיצרת עבורי... 

אילה 

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.