אם הוא יודע את התשובה, למה הוא לא אומר אותה?

הילד שלי בן 7, האמצעי בילדי המשפחה. הוא ילד חכם, ב"ה, חרוץ ומצליח בכיתה. אבל יש לו בעיה שחוזרת על עצמה, גם בכיתה וגם בבית. בכיתה - המורה מדווחת כי הוא משתתף עם כולם וקורא, אך כשמבחין שהמורה מסתכלת לכיוון שלו, הוא מיד שותק ומפסיק לקרוא. במשפחה - הוא מסכים ללכת לשיעורי תהילים בשבת אך ורק עם אחיו, בשום פנים ואופן לא לבד, וכן למכולת וכד'. הוא לפעמים מביע סגירות כשנשאל שאלה שיודע את תשובתה, ולא ברור לנו מה קורה לו.

נראה שהסגירות שאתם מתארים נובעת מחוסר ביטחון עצמי. הילד מעדיף לא להתבטא, שמא הוא יטעה. כל זמן שהוא מסתתר אחרי חבריו בקריאה בכיתה או בצל אחיו, זה הולך טוב, אבל אם הפוקוס מולו - הוא נסגר.

כדאי להחדיר בו ביטחון עצמי, להשמיע לו בבית שבחים ספציפיים ואמיתיים על מעשיו והתנהגותו. הוא צריך להרגיש שמעריכים אותו בפני עצמו, מובן שהערך העצמי לא עולה תוך יום או יומיים. צריך להתמיד בהערכה ושבחים, לתת לו תחושה שסומכים עליו, וזה בעז"ה יגיע.

(קרן אהרון, מאבחנת דידקטית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית)

* * * 

אני בן 33, יודע שצריך לרדת במשקל מספר קילוגרמים בודדים אבל גם זה קשה מאוד, לעשות דיאטה, להפסיק לאכול מוצרים מסוימים ולספור קלוריות, או לאכול רק מזון דל קלוריות ודל שומן ופחמימות. האם יש דרך טובה יותר ובריאה יותר לרדת במשקל?

בהחלט יש דרך לרדת במשקל באופן בריא ולהפטר מכל המיתוסים הידועים שהזכרת. המילה "דיאטה" מעוררת בעייתיות מסוימת כבר מעצם קיומה, משום שהיא מעוררת הרגשה שיש לתהליך איזשהו סוף, מעין פרויקט שאמור להסתיים. לכן לא לעשות דיאטה!

אין צורך להפסיק לאכול מוצרים מסוימים על מנת לרזות בקצב מהיר יותר. הדרך הטובה ביותר למנוע אכילה ללא שליטה של מאכלים אסורים כביכול, היא לאכול מהם תוך כדי תהליך ההרזיה (כמובן, אם הם אינם אסורים מבחינה בריאותית), ובכמות מתונה ומתוכננת מראש.

יש להתחשב גם בנפש שלנו, ולא רק בגוף. כלומר לא לספור קלורית ולא להרכיב תפריט דל מדי, שיהיה חסר בפריטי מזון מסוימים, משום שזאת הדרך להיכשל. תכנית הרזייה נכונה צריכה להכיל את כל פריטי המזון שאוהבים, כולל אלו שנחשבים למשמינים.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)

* * * 

בננו בן ה-18 מתרחק מיהדותו, והדבר מאיים על יציבותם התורנית של אחיו ומתסכל אותנו כהורים. התקשורת עמו הופכת קשה בעקבות סירובו לשמוע לנו. כיצד עלינו לנהוג?

חינוך ילדים אינו אמור לאלפם. חשוב שהילד יפעל לקיים בתוך עצמו ובעצמו אורח חיים דתי. זאת הוא יעשה לאחר שחש בתת הכרתו את הנעימות, השלווה והיציבות הנפשית הנולדים כתוצאה מהוויית חיים יהודית.

חשוב שיהיה קשר במלאכת החינוך בין המעשים לחוויה הנוצרת מהם, ולא לחנך למעשים גרידא, ללא חיות, משום שאלו יהיו מעשים חלולים, המנותקים מכל שייכות רגשית ונפשית, ומהר מאוד הנער ימצא את דרכו החוצה, לכשיתאפשר הדבר.

הלכה למעשה - גם כשרבנים נתקלו בתופעות אלו בכתלי ישיבתם הם לא מיהרו למגר את הנער, אלא את התנהגותו. זאת הם עשו על ידי נתינת מקום למצבו הרגעי. הם השכילו להכיל את המצב הקיים, ולא להיבהל ממנו. מכאן היתה גדולה השפעתם גם בתיקונו.

על כן, הפתרון התקשורתי נעוץ בטכניקה מעולם ה-NLP, הנקראת "הצטרפות והובלה", הגורסת כי היכולת להיות משפיע תלויה תחילה ביכולת להיות מושפע.

להצטרף לרצונותיו האחרים ולא להיבהל מהם, לשמוע מה מצא בדרכו החדשה, להבין עמו את הרציונל מאחורי מעשיו והתנהגותו, ועל כל זה להתבונן מהצד, ללא הטחת עלבונות רק בשביל לפרוק את הכעסים ואת האכזבה.

מכאן לבו יפתח, ותהיה קלה המלאכה להובילו ולהשפיע עליו בדרך אותה אתם מוצאים לנכון.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום)