אריאל זילבר בראיון לקראת המשדר: "המדינה שכחה מניצולי השואה, תפקידנו לעזור להם"

"לתרום לניצולי שואה זה דבר חשוב ביותר" אומר אריאל זילבר, אחד האמנים הבכירים שייקחו חלק במשדר המיוחד שישודר בערוץ הידברות, אשר במהלכו יאספו תרומות שיועברו לרווחתם של ניצולי שואה רבים. "קודם כל זה חשוב כי צדקה היא עניין גבוה מאוד. חז"ל מלמדים אותנו שצדקה תציל ממוות. גם את מי שנותן וגם את מי שמקבל. כל ישראל אחים, חברים וערבים זה לזה. יש לנו חובה קדושה לסייע לאנשים החלשים בחברה. זה מה שנקרא ערבות הדדית. ובמיוחד לניצולי השואה, שכידוע מצבם עגום ביותר.

"לכן, לדעת מאוד חשוב שהידברות מארגנת את הערב הזה, ואני אפילו חושב שצריך לארגן התרמות כאלה בתכיפות רבה יותר. אני גם מאוד שמח שדווקא הידברות מארגנת את הערב, כי כשתורמים כסף חשוב שהוא יגיע לנזקקים עצמם, ולא לכל מיני אנשים שגוזרים קופון בדרך. פעמים רבות מתקשרים אלי מכל מיני עמותות ומבקשים שאתרום, ואני שואל כמה מרוויח המנהל שלהם. ברוב הפעמים הם לא יודעים לומר, ואני לא תורם. לעומת זאת, על הידברות אני סומך. יש להם שם טוב מאוד, שם של אנשים ישרים והגונים.

"ומעבר לכך", מוסיף זילבר בעניין לב לבו של המשדר, "חשוב במיוחד לעזור לניצולי השואה כי המדינה התעמרה בהם. המדינה לקחה חלק גדול מכספי הפיצויים שהיו שייכים להם, השקיעה אותו בפיתוח תשתיות ודברים אחרים, ושכחה מהם. הכסף היה מיועד להם, אבל לא הגיע אליהם. לכן במקום הזה אנחנו האזרחים צריכים להתגייס, ולתת איש כנדבת לבו. טוב יעשה מי שיפתח את לבו וכיסו לטובת העניין. השואה הייתה דבר נורא, שקשה לתארו. האנשים האלה עברו את מה שהם עברו רק כי הם יהודים. כיום אנחנו צריכים לשאת אותם על כפיים, ולהעניק להם את החיים הטובים ביותר שאנחנו יכולים לתת להם". 

צילום: רומן מחלב

"לא אסלח לסינים"

אפרופו מצב כלכלי רעוע, כאמנים רבים נוספים - גם משלח ידו של זילבר נפגע קשות מאז פרוץ הקורונה. "הקורונה נמצאת אתנו כבר כמעט שנה, ועשתה המון נזקים. תודה לאל לא חליתי בקורונה ולא פגשתי חולי קורונה עד כה, אבל במבט כלל עולמי הקורונה כמובן גרמה להרבה בעיות. מבחינה אישית, חוץ מזה שהיא גדעה כמעט לגמרי לי ולאנשים שעובדים איתי את הפרנסה, וזה שמאוד חסר לי בית הכנסת, הקורונה עשתה לי רק טוב.

"למשל העניין של חוסר המגע, הריחוק האחד מהשני, השמירה על היגיינה וסטריליזציה ממש בא לי בטוב. אף פעם לא אהבתי להתחבק. זה לא טבעי בעיניי. זה לא בשבילי. אפשר להגיד שלום יפה, אבל למה חייבים לגעת? אפילו ללחוץ ידיים לא אהבתי. כשהתחילו להתחבק גם אני התחבקתי, אבל אף פעם לא אהבתי את זה. למזלי אני גר בגיתית, מושב בבקעת הירדן, אז יש כאן מרחבים. אין לי מושג איך מסתדרים האנשים שגרים בבניינים".

עד כמה הייתה קשה המכה שחטפתם בעניין ההופעות?

"מבחינת כלכלית, המכה קשה מאוד. אנחנו מופיעים עכשיו הרבה פחות, וגם כשמופיעים אז הופעות קטנות בבתים או חצרות, או לכל היותר חתונות קטנות, ולכן חיים על חסכונות ותמלוגים. משאר הבחינות, זה ממש בסדר מצדי. אני לא מחפש דווקא את ההיכלים הגדולים. אני אוהב להופיע בכל מקום, הכסף אף פעם לא היה חשוב לי - למרות שכידוע המוזיקה היא גם הפרנסה שלי.

"לפני כשנה אמרתי שאני מתכנן להפסיק להופיע, אבל אנשים לא הבינו אותי נכון. רציתי להפסיק לרדוף אחרי דברים כמו הופעות השקעה ביח"צ, אסטרטגיה וקידום מכירות. זה מעייף אותי. יש לי דברים יותר חשובים להשקיע בהם. אני רוצה להופיע איפה ומתי שמתחשק לי. למשל, לעשות ערב משיריה של אמי. או ערב לשירים שלי שלא הצליחו, ולדעתי צריכים להצליח. ככלל, זמר שמוכר כרטיסים להופעה צריך מאוד להשקיע בשביל כל אדם שקונה כרטיס, ואת ההזעה הזו רציתי להפסיק.

"ובכלל, לגבי מה שקורה עם ההופעות, ברור לי שכל מה שה' עושה זה לטובה. לא תמיד אני מבין למה, אבל יודע שזה לטובה. ומעבר לחשבונות שמיים, במה שקשור כאן לעולם המעשה, אני מאמין שסין אחראית לכל הדבר הזה. אני חושב שהם יזמו את כל הסיפור כדי להוריד את טראמפ. ועל זה לא אסלח להם לעולם.

"כבר כמה חודשים שאני לא קונה שום דבר שיוצר בסין, וזרקתי את כל מה שהיה לי מתוצרת סין. הסינים נלחמים נגד כל העולם. הרבה דברים מיוצרים בסין, הרי כמעט הכל מיוצר שם, וטראמפ אמר שהוא רוצה לעזור לאמריקה ולא לסין אז הוא התחיל להוציא משם חברות ומפעלים. עבור הסינים זה היה קשה מאוד, אז הם רצו להוריד אותו ולשים את ביידן שהרבה יותר בעדם. הסינים הם אב כל חטאת. הם קומוניסטים. ועם קומוניסטים פשוט אסור להתעסק".

"בן 77 ומרגיש את זה"

בנוסף להסתגלותו של זילבר לחיים בצל הקורונה, בשנים האחרונות מסתגל הוא גם למצבו הגופני, אשר באופן טבעי הולך ונחלש כמקובל אצל אנשים שמתקרבים לגבורות. "אני בן 77, ובהחלט מרגיש את זה", הוא משתף בגילוי לב. "יש אנשים שאומרים שהם לא מרגישים שהם בגיל האמיתי שלהם, אבל אפרים קישון ז"ל אמר שלא חשוב מה אתה מרגיש - אלא בן כמה אתה. אני אולי לא לגמרי מרגיש בן 77, אבל הגיל בהחלט נותן את אותותיו.

"כיום יותר קשה לי להתכופף, הראייה הולכת ונחלשת ואני צריך משקפיים, יד ימין קצת רועדת, על חצוצרה אני כבר לא יכול לנגן - דווקא מאוד אהבתי את זה אבל הנשימה כבר לא אותה נשימה, הכוח בריאות הוא לא מה שהיה, אז התחלתי לנגן סקסופון, כי זה יותר פשוט. אני פשוט חייב לנגן על כלי נשיפה. זה בדמי. וכמובן לנגן על פסנתר ולשיר. אם צריך לסכם, אז אצטט את אריק איינשטיין ז"ל: 'בזקנה אתה עושה את אותם הדברים אבל לאט'. תודה לאל השמיעה שלי עדיין מצוינת, ואני לא נזקק למכשירי שמיעה".

כשחזרת בתשובה היה מי שהרים גבה ונשמעו על כך לא מעט אמירות. כיצד מתייחסים לכך היום?

"כיום ישנם עדיין מעטים שאומרים שהשתגעתי, אבל הרוב אומרים לי: 'הלוואי והייתי כמוך. הלוואי והיה לי הכוח להתחזק'. כל ישראל מאמינים. כיום אין אנשים שמנדים אותי בגלל החזרה בתשובה, אבל יש כאלה שמחרימים אותי בגלל דעותיי הפוליטיות, אותן אני לא טורח להסתיר. ומעבר לדעותיי הימניות, וזה כמובן חלק ממה שאגיד עכשיו, אני מאמין שאנחנו בעיצומה של מלחמה. יש מלחמה בין אלה שרוצים שתהיה כאן מדינה יהודית, לבין אלה שלא. למשל הערוצים 11, 12 ו-13, לא רוצים יהדות. ולא רק הם כמובן. אז כשיש מלחמה, צריך להילחם. היהדות היא החיים שלנו. אין לנו שום דבר חוץ מזה. במדינת ישראל אי אפשר להפריד דת ממדינה.

"וכן, אני חייל במלחמה הזו. אני אוחז בדעות ימניות. מאמין שכל ארץ ישראל שייכת לעם ישראל ושאין כאן מקום לשני עמים. אני מאמין שאם היינו חיים כמו שיהודים צריכים לחיות, פשוט לא היה פה עם אחר. עם ישראל תמיד היה חצוי, זו מלחמה עוד מימי קורח, השופטים, ישראל ויהודה. מתייוונים תמיד היו ותמיד יהיו. מה שחשוב זה לא להיכנע. אני גאה להיות יהודי ושמח להיות יהודי. בנוסף לכל זאת, אני גם כמובן נלחם במלחמה הזו בעזרת המוזיקה. כותב ומלחין שירים עם מסרים חשובים. למוזיקה יש כוח אדיר, ואני משתדל לרתום אותה למען הדברים החשובים שדיברתי עליהם כעת".