האם כדאי לאפשר לילדים לקרוא במיטה לפני השינה?

כמה פעמים קורה לי שאני מבקשת מהילדים שלי לעשות משהו, כגון ללכת לישון ולסגור את הספר וכשהילד לא מסכים אני מתפשרת ומרשה לקרוא במיטה האם נכון לעשות זאת?

זו שאלה חשובה מאוד, והיא תלויה בדבר אחד - האם זה מה שהחלטת כי רצית, או החלטת כי לא הייתה לך ברירה.

אני נתקלת במצבים רבים שאמהות נאלצות לעשות "הנחות" לילדים שלהן כי אין להן ברירה, או כי הן מפחדות מתגובות הילדים, או שהן עייפות ואין להן כוח לעמוד על שלהן, או שלא נעים להן מהסביבה, או שהן מרגישות שהן חייבות (ברוב המקרים הכל נעשה בתת המודע - רק כדאי לשים לב לכך).

כל החלטה שלך, שלא ממקום של בחירה כי כך רצית והחלטת שנכון לך ולילד - היא החלטה שגויה.

הילד מרגיש בלבול, כיוון שמצד אחד אמא אומרת משהו, ומצד שני (הוא לא יודע להסביר את זה אבל הוא מרגיש מאוד) אמא לא ממש מתכוונת לזה. זה גורם לילד להתנגד, להתווכח, לבקש שוב ושוב ולהיות ממורמר, וכמובן לא לשתף פעולה, ואז מתחילים העונשים, הצעקות והמריבות.

כאשר את מחליטה ממקום שבחרת, בלי פחד או בושה ממשהו, תגידי בביטחון מה שאת רוצה. לדוגמא: "תסגור את הספר בבקשה, ותיגש למיטה!". או אם את מחליטה שזה בסדר להמשיך לקרוא בחדר, תגרמי לילד לבקש להמשיך לקרוא, תשקלי אם את מסכימה ותגידי לו את מה שהחלטת בביטחון, בסמכות ובלי הסברים והתנצלויות.

כאשר הילד יראה שאת בטוחה בעצמך, הוא יבין שאמא רצינית וחייבים לשתף פעולה, וממילא יקשיב ויעשה מה שאמרת.

(יוכי דנחי, יועצת חינוכית ותומכת רגשית לגננות ולאמהות)

* * *

בעלי פעמים רבות חולה, או מאושפז, אפילו. אני, לעומתו, לא חולה כמעט אף פעם. מה שמרגיז אותי הוא שכשהוא חולה, אני הופכת את העולם, נמצאת אתו בבית חולים או מסדרת לו חדר מיוחד בבית, ושומרת שלא יפריעו לו. וכשאני חולה, הוא לא מתייחס כמעט. רציתי לשאול ממה זה נובע, ומה אני יכולה לעשות כדי שיתייחס אלי כמו שאני מתייחסת אליו.

כל אחד מתייחס אחרת למי שחולה. אפשר לראות ילד קטן חולה - אחד מההורים לא עושה שום דבר אחר ורק מתייחס לילד, והאחר ממשיך בעבודתו ומראה אכפתיות על ידי שקונה לו משחקים ומתנות, ושבא לבקר אותו מידי פעם.

בנוסף, במקרים כמו שלכם, על פי רוב, ההורה שמקריב את נפשו למען החולה - מרגיש שהוא נדחה כשהוא בעצמו סובל, וזאת כיוון שהצד השני לא רגיל להיות בסיטואציה כזו.

הצד שכל הזמן חולה, רגיל לקבל ולא לתת. הוא רגיל להיעזר ולא לעזור.

חשוב מאוד שכל צד ייתן לשני כמו שהשני רוצה, גם אם הוא מכיר את ערך הנתינה וגם אם לא.

בעלך לא יודע איך לתת לך, כמעט אף פעם לא קרה שהיית זקוקה לו, ברוך השם, וכשמגיע הרגע - הוא לא יודע איך לעמוד בו.

התחילי ללמד אותו במנות קטנות. בתחילה בקשי ממנו להגיש לך את האוכל בצלחת, אחר כך בקשי שיביא לך כרית מהחדר השני. הסבירי לו שאינך יכולה לפעול, ולכן את חייבת שהוא ייתן הרבה יותר מעצמו.

כשבעלך לא יחוש שאת רודה בו, כועסת עליו או מתחשבנת אתו, הוא יישמע לך, וככל שיעשה בשבילך - כך ירגיש את היופי שבנתינה ויתחבר לזה.

כן, זה נשמע כמו ללמד ילד קטן ללכת. אבל אם מישהו לא למד כשהיה קטן – הוא מסוגל ללמוד היום. זה לא להפוך את עורו, זה לשנות מעט מהתנהגותו.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * *

בבדיקת דם שערכתי לאחרונה התגלה חוסר באבץ, מה חשיבותו של האבץ לגוף ואיך אוכל להעלות את כמות האבץ על ידי התזונה?

אבץ הוא אחד המינרלים הנצרכים בכמות זעירה, אך למרות זאת יש לו תכונות חשובות רבות. מאגרי אבץ מצויים בגוף האדם בדרך כלל בכדוריות הדם האדומות, בשרירים, בכבד, בכליות, בערמונית ובעיקר בשלד.

האבץ הינו אחד המרכיבים של אלפי אנזימים. בין השאר אנזימים הקשורים עם חילוף החומרים של החלבונים והפחמימות.

לאבץ מספר תפקידים: הוא בעל השפעה על מצב הרוח, חשוב להתפתחות המערכת החיסונית, יש לו תפקיד חשוב בסינתזת חלבונים, עוזר בבניית העצמות בשלד, מסייע בהתגברות על זיהומים, אחראי על חוש הטעם ומסייע לתהליך החלמה מפצעים.

האבץ הכרחי להעברת ויטמין A מהכבד.

הסימנים למחסור באבץ: ירידה בתאבון, ירידה בחוש טעם וריח, שינוי במצב רוח, עיכוב בהחלמת פצעים, דיכאון, בחילה, נשירת שיער, שלשול, ירידה בעמידות לזיהומים, בעיות בגדילה וכו'.

אנשים העוסקים בפעילות גופנית מוגברת עשויים לפתח מחסור, מכיוון שהם מאבדים אבץ בזיעה.

דיאטות עשירות בסיבים ואכילת פירות וירקות בלבד עלולות לגרום למחסור באבץ.

גם מחלות כרוניות ומצבים אקוטיים כגון ניתוחים, כוויות ופציעות יגרמו לאיבוד גדול של אבץ.

פירות הדר, לעומת זאת, מסייעים לספיגת אבץ בגוף.

מקורות לאבץ: קטניות יבשות, אגוזים, קמח מלא ומוצריו, ביצים, בשר, גריסים, גבינה, לחם מלא

יש לזכור כי זמינותו של האבץ, שמקורו בצומח, תלויה גם ברמת החומצה הפיטית המצויה בו.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)