עובדות ביהדות
חזקיהו המלך, סגירת בתי הכנסת, ונגיף הקורונה: מה הקשר לפסח שני?
אנחנו כעת מתגעגעים לא לבית הכנסת המרשים והגדול. אלא למגע העדין של הפרוכת, לסטנדר הפשוט בבית הכנסת שבו עמדתי ושפכתי צקון לחשי לפני אבא שבשמים. לשם אני רוצה לחזור!
- הרב שמואל פולק / אז נדברו
- י"ב אייר התש"פ
(צילום: shutterstock)כולנו מתגעגעים כבר לחזור לבתי כנסיות שכבר לא ראינו אותם חודש וחצי.
יש נקודה מעניינת לציין: היום בו גורשנו רשמית מבית הכנסת היה א' בניסן!
וביום הזה בדיוק מת המלך אחז שנקרא שמו אחז בגלל שהוא אחז בתי כנסיות ובתי מדרשות, ונעל אותם שלא יוכלו ישראל ללמוד תורה.
וביום הזה הוא מת, ובנו הצדיק חזקיהו המלך עמד במקומו, ובאותו יום הוא פתח את בית המדרש לרווחה ומימן מכיסו הפרטי את השמן ואת התאורה ללימוד התורה בלילות. (וגם את שערי בית המקדש הוא פתח ביום זה כמובא בדברי הימים ב' כ"ט)
והנה. אלפי שנים לאחר מכן בדיוק ביום הזה שוב חזרנו אחורה. בדיוק ביום הזה - א' בניסן. שוב נאחזו וננעלו בתי הכנסיות ובתי המדרשות.
מה דבר זה אמור לרמוז לנו?
אבי מו"ר הסביר שכידוע אישיותו של חזקיהו המלך הייתה שנויה במחלוקת.
לא כולם "התחברו" אליו. ולמה? כי חזקיהו המלך היה כל כולו תורה. ותורה הולכת רק עם צניעות ופשטות. חזקיהו לא ראה צורך לעשות אירועי ראווה מרשימים.
מלך בדרך כלל עושה מידי פעם כל מיני אירועים כאלה עוצמתיים. דינר רציני או מפגני כח כדי להראות נוכחות, לתת לעם קצת סומק בלחיים. שירגישו רוח גבית.
ואת ה"סחורה" הזו חזקיהו המלך לא סיפק.
אדרבה. הוא היה חי בפשטות ואוכל ליטרא ירק בסעודה. הוא לא ניסה להנהיג נשיאותו ברמה ולא ניסה להרתיע את האויב בכח או בשליטה.
הדבר היחיד שהוא כן עשה. הוא פשוט נעץ חרב בבית המדרש ואמר: "רבותי! זה זה! כל העוצמה מתחילה ונגמרת פה! מי שלא יעסוק בתורה ידקר בחרב! אל 'תבנו' עלי. תדעו לכם שהכל מתחיל ונגמר בעמל התורה שלנו. אם נעסוק בתורה - ה' יציל אותנו, ואם לא זה - שום דבר אחר לא יעזור לנו".
והיו כאלו שהפריע להם הרכרוכיות הזו. איפה העוצמה?! אנחנו חלמנו על מנהיג כריזמטי, שיראה מנהיגות, שישדר עוצמות.
הם קינאו בפקח בן רמליהו. פקח - היה מלך ישראל באותם ימים. והוא היה באמת מנהיג ביד רמה. כשפקח בן רמליהו היה עושה דינר - זה היה אירוע מושקע, היו שם 40 סאה גוזלות בקינוח סעודה. תזמורת 24 כלים. במת כבוד ענקית. נסיעות חינם. אצלו ראית מלכותיות. אצלו ראית מנהיגות. היה לו הופעה. הציבור אהב את זה. ה'חברה' נהנו. הרגישו פטריוטיות. זה היה מלך 'לעניין'...
אבל חזקיהו המלך? שום כלום. אברך צנוע. יושב ולומד. חי בפשטות.
כולם ידעו מראש: ברגע שחזקיהו נהיה מלך - כל התקציב של האירועים והמופעים המרשימים האלו. הכל הולך לממן את 'שמנו של חזקיהו', לממן תאורה ותקציב הכרחי לעוד עמל תורה ולעוד צורב תורה שיצטרף ללמוד.
הדבר הזה הפריע לשבנא וסיעתו! ואז הגיע הנבואה של ישעיהו: "יען מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו", אומר רש"י במקום: "שרצו להסיר את מלכות בית דוד בימי אחז לפקח בן רמליהו, וכאן ניבא על שבנא וסיעתו שרצו למרוד בחזקיהו שמאסו בו, על שראוהו שלא היה בוחר בשולחן מלכים, אלא אוכל ליטרא ירק ועוסק בתורה, וראו את פקח בן רמליה אוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה והיו מליזין על חזקיהו ואומרין 'זה הגון להיות מלך?!'
אמר להם הקב"ה: אתם מחפשים עוצמה?! אתם מואסים בעדינות ובצניעות של חיי תורה שהולכים בנחת ובפשטות?! אין בעיה! אני אביא עליכם את מלך אשור. שהוא באמת עוצמה. עוצמה של רוע ופורענות. אין כאן המקום. עיין שם באריכות.
הנבואה הזו נאמרה על היום שבו אחז מת! על אותו יום שהיו כאלו שרצו למנוע שחזקיהו לא יהיה מלך במקומו. והקב"ה לא נתן להם. ובסוף חזקיהו כן נהיה מלך, ודלתות בית המדרש נפתחו לרווחה!
מי יודע, אולי גם אנחנו מאסנו קצת בחזקיהו?!
עד כאן מה שקרה בא' בניסן לפני הרבה שנים. וכעת נחזור לא' בניסן שלנו. בא' בניסן שלנו קרה דבר הפוך! דלתות בית הכנסת ננעלו!
מי יודע, אולי זה קצת קשור. אולי גם אנחנו קצת מאסנו בחזקיהו.
חזקיהו חינך אותנו לתורה מתוך פשטות וצניעות! להתמקד במה שצריך.
להוציא כסף על מה שצריך באמת להוציא, ולא על תפאורה ואירועים ראוותניים.
ומשהו קרה לנו! משהו זז לנו טיפ טיפה בנושא הזה. קצת איבדנו את הכיוון בנושא הזה. בתקופות האחרונות זה התחיל לצוץ.
אנחנו לא חברה עסקית! יש לנו עסק עם תורה! ותורה נקנית בצניעות ורק בצניעות!
אתה רוצה עוצמה? אתה מחפש אירועים מרשימים? לך לפקח בן רמליהו. שם יש אוכל טוב. שם כל יומיים יש סיבה למסיבה ומחסלים שם ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה. אבל תורה? על תורה נאמר "והצנע לכת עם אלוקיך"!
תורה נקנית בהסתפקות במועט.
אנחנו צריכים לחזור ולִרצות את חזקיהו המלך הצנוע והפשוט.
אנחנו כעת מתגעגעים לא לבית הכנסת המרשים והגדול. אלא למגע העדין של הפרוכת, לסטנדר הפשוט בבית הכנסת, שבו עמדתי ושפכתי צקון לחשי לפני אבא שבשמים.
לשם אני רוצה לחזור!
אנחנו לא מתגעגעים לאירועים האדירים של סיומי הש"ס שאירעו לפני כמה חודשים. אנחנו מתגעגעים לשיעור הדף היומי הקטן והשגרתי. עם מספר היהודים שביחד רוצים להתחמם לאורה של תורה.
את חזקיהו הזה קצת שכחנו. קצת איבדנו אותו. וכעת בתקופה זו כולנו חזרנו לנקודת איפוס!
כל האירועים המרשימים כבר נשכחו מאיתנו ממזמן. וכעת הגיע הזמן לחזור לבית הכנסת מהמקום הצנוע שבזה. האמיתי שבזה.
אני מתגעגע לכולל שבו אוכל לשבת וללמוד תורה ולחזור משם הביתה מידי ערב עם כל מה שלמדתי.
יש לך מושג איזה עוצמה מקופלת מאחורי דמות של אברך שחוזר לביתו לאחר יום של לימוד התורה?! שום מפגן מרשים לא יוכל לבטא את העוצמה הזו, ושוב צלם לא מבין בכלל איזה מעמד מרשים קורה כאן מתחת לאפו.
ייתן ה' ונזכה לקראת י"ד באייר. שכידוע מובא בזוהר הקדוש שאז יש "תרעין פתיחין" ייפתחו לנו שערי בתי כנסיות ובתי מדרשות לרווחה, ותעמוד לנו זכותו של אותו חזקיהו המלך, שהקהיל את כל עם ישראל לעשות קרבן פסח.
אבל הוא לא הספיק לעשות פסח ראשון (כי אחז מת בא' בניסן. ועד שטיהרו את המקדש מכל העבודה זרה, ועד שנטהרו הכהנים והלווים, ועד שהלכו השלוחים להודיע לכל ישראל שיבואו להקריב) לכן הוא נאלץ לדחות לפסח שני!
וגם כשהגיע פסח שני, עדיין עם ישראל לא היו מספיק בקיאים בכל ההלכות החמורות של קרבן פסח, ולא מספיק נזהרו בענייני טומאה וטהרה. ועל זה כתוב: "כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר ה' הטוב יכפר בעד. וישמע ה' אל יחזקיהו וירפא את העם" (דה"י ב' ל')
חזקיהו פונה לקב"ה ואומר: מה אפשר לעשות?! עם ישראל השתדלו, רצו, התאמצו להכין לך עוגה מושקעת, אבל עם כל הרצון הטוב, העוגה יצאה לא מי יודע מה, וה' קיבל את זה! ה' ראה את הרצון הטוב, וריפא את העם, קיבל אותם.
אותו דבר אנחנו. כולנו עברנו את התקופה של הקורונה. כולנו רוצים להתחזק, מנסים להשתדל, להתקדם עם משהו, ויהי רצון שיקויים בנו "וישמע ה'... וירפא מה הלאה? ה' הטוב יכפר בעד! ויקויים בנו "וירפא את העם"! אמן.