מפעים: התפילין שהצילו משפחה שלמה ממוות אכזרי

כמו יתר יהודי יוון, גם אב המשפחה, ר' חיים קלדרון, לא האמין שהגרמנים יגיעו ליוון. אך למרבה התדהמה, היוונים כבשו במהירות את דרום המדינה, והחלו מתקרבים ללאריסה, העיר המרכזית במחוז תסאליה.

או אז התעשת ר' חיים, נטל את רעייתו ושישה מתוך שמונה ילדיו ונמלט צפונ, לעבר ההרים. בנו הגדול, גבריאל, היה כבר נשוי והיה אחראי לעצמו, ובן נוסף, ניסים, החליט להצטרף לפרטיזנים שהסתתרו ביערות, ומשם נאבקו בגרמנים.

הנאצים החלו לרכז את היהודים בגטאות. בתיהם, עסקיהם וכל רכושם הוחרמו. ההשמדה התרחשה במהירות שיא. על פי רשימות, ידועות לשמצה ברשעותן, הוצאו יהודים מבתיהם שבגטו והעוברו למחנות שהוקמו בקרבת תחנת הרכבת. ימים ספורים לאחר מכן החלו השילוחים המחרידים למחנות המוות אושוויץ, בירקנאו וטרבלינקה.

בינתיים נעה משפחת קלדרון מעיר לעיר ומכפר לכפר, כאשר בשלב מסוים הגיעו לבקתת עץ בכפר קטן ונידח, על פסגת הר גבוה. אך גם שם לא מצאו מנוח.

בוקר אחד החריד אותם רעש אדיר של שני אופנועים כבדים, מהם ירדו ארבעה קציני S.S. שחורי מדים, בשאגות: "ראוס! ראוס!" (החוצה! החוצה!)

ר' חיים קלדרון התייצב מולם באומץ, ושאלם לרצונם. "הוצא את משפחתך החוצה", הורו לו הקצינים, "אתם באים איתנו". בתוך שניות ספורות העלו הקצינים את הבקתה באש.

שלג כיסה את ההר. הקור היה חודר עצמות. הילדים, עדיין בבגדי השינה שלהם ויחפים, היו המומים ומבוהלים. האם, חנה קלדרון, הספיקה ברגע האחרון להציל מהבקתה העולה באש שתי שמיכות, כדי לעטוף בהן את ילדיה. משפחת קלדרון הובלה למקום יישוב לא הרחק משם, והוכנסה לחדר שהוקצעה לה בבניין כלשהו.

למחרת בבוקר הגיעו הקצינים שנית. "חכו בסבלנות", אמר להם חיים בקור רוח. "כעת בוקר, ועדיין לא התפללתי תפילת שחרית". מול עיניהם המשתאות של הגרמנים הוציא את הטלית והתפילין שלו.

"מה אתה חושב שאתה עושה?!", שאג בכיר הקצינים. "אני הורג אותך ברגע זה". הקצין, שני מטר גובהו, שלף את רובהו כדי לחסל את היהודי ה'חצוף'.

אך ר' חיים לא איבד את שלוות רוחו. "אני הולך לקיים את מצוות בוראי, ומהאיום שלך אני לא מפחד, רק מבורא עולם. דע לך, לחמתי בחזית במלחמה הקודמת, חברים מתו לי בידיים, ואני עצמי ראיתי אין ספור פעמים את המוות מול עיניי, שום דבר כבר לא יכול להבהיל אותי", אמר לקצין.

הוא הוציא את הטלית, התעטף בה, ולאחר מכן הניח את התפילין. החיילים המתינו בקוצר רוח ונעלמו.

למחרת שב קצין האס-אס הבכיר והתדפק על דלת חדרה של משפחת קלדרון. באותה שעה עסק חיים בגלגול נייר עם טבק לסיגריה. הוא הושיט סיגריה מגולגלת לקצין, שהציג עצמו בשם המשפחה שטויירמן.

"נהגת אתמול באומץ לב רב", ציין שטויירמן בשמץ של סקרנות. ר' חיים פתח עמו בשיחה. "הפיהרר שלכם מטורף", אמר באומץ. "הוא ינחל תבוסה, אתם תועמדו לדין ומשפחותיכם ישלמו את המחיר. עליך לעשות הכל כדי להישאר בחיים ולחזור בשלום ליקיריך".

עוד באותו לילה הגיע שטויירמן בשנית לצריפה של משפחת קלדרון. "קיבלתי את עצתך לא להסתכן בשביל הפיהרר", אמר, והוסיף כממתיק סוד: "מחרתיים עם שחר אנחנו עוזבים. עליך לדאוג שכל בני משפחתך יהיו בתוך הבית ושאיש מהם לא ישוטט בחוץ".

כעבור יומיים הבין חיים את הבקשה: קודם עזיבתם של הגרמנים הם העלו באש את כל הבתים ופוצצו את כל הגשרים באזור. רק בית אחד נותר על תילו – הבית שבו שהתה משפחת קלדרון. שטויירמן החליט להצילם.

יוסף קלדרון, אחד מילדי המשפחה, מספר את נס הצלתה של משפחתו ב"אוצרות הפרשה", "ניצוצות", ומסכם: "התפילין הצילו אותי ואת כל משפחתי ממוות". 

אלון פז מניח תפילין מהשואה - צפו בסיפור שירגש כל יהודי:

מדוע חשוב לאלוקים שנניח תפילין?

תגליות מרגשות על עוצמת התפילין. אל תחמיצו