שלום, זאת אני.

אפשר דקה?

קראי לזה דיבור

או סוג של שיחה...

מה איתך, אחותי שלי, הצדיקה?

באה ממשפחה

כה אדוקה

שבה המצוות והתורה 

הם מעל לכל רמה

משפחה לתפארת עם ישראל

באמת, פשוט להתפעל.

ואת?

נראית לי קצת בצד...

פחות משתתפת

פחות מתפללת

כשאף אחד לא רואה 

את החצאית מקפלת...

בליל שבת

במקום לשבת קצת עם אמא

לקרוא תהילים,

מסתובבת ברחובות בני ברק המוסתרים

בהתחלה היית נפגשת עם חברות,

ואז זה נהיה חברים 

ואני, מהצד, לא מבינה.

מעשיך בעיני כה תמוהים

ולא הגיוניים...

מה יש לך, אחותי?

הלא זו את?

עם החצאיות המקוצרות והחברות המדרדרות,

השירים הגויים והשרוולים הקצרים...

את יודעת, אחותי?

כשאני מסתכלת עליך,

אני רואה בך אותי.

הייתי שם, במצבך, יקירתי

אך אצלי 

לא היתה זו בחירתי.

ככה נולדתי, לשם הגעתי.

וצללתי לתוך המציאות המעוותת,

לתוך החברה הזו, שמקדשת מודרניזציה

השקרים שמחכים בכל פינה 

בעולם הצבעוני הזה

שאת מדמיינת.

ואת יודעת עוד משהו ?

כשהחלטתי לברוח,

ברחתי מזה כמו מאש.

זה לא טוב לך, אחותי, יקירתי

זה מסוכן ומטשטש.

עכשיו את כעיוורת

לא רואה לאן את נופלת

יורדת ויורדת

לרגע לא עוצרת...

אני רואה אותך שם

כמעט בכל מקום בו אני מטיילת

וכואב לי בשבילך, אחות שלי.

מתפללת עליך כל הזמן,

שתשובי מתוך אהבה,

כי מחכים לך.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.