סיפורי אמונה
הסיפור ש(אולי) לא הכרתם: נס ההצלה של החפץ חיים
כאשר אדם שומר על דיבורו – הוא זוכה שכל ברכותיו יתקיימו. הסיפור שלא שמעתם על נס ההצלה של החפץ חיים, יושה הבלן, ערב שבת קודש פרשת וישלח, והברכה שהתקיימה במלואה
- נעמה גרין
- י"ג כסלו התש"פ
בעיגול: החפץ חיים (צילום: shutterstock)הרב ישראל ליוש מספר לאתר 'דרשו' על הנס שאירע ל'חפץ חיים' בערב שבת קודש פרשת וישלח תרע"א. ה'חפץ חיים' שהיה אדם מבוגר, השכים קום והלך למקווה בלי שאיש ילווהו. העשן מסקת המקווה היה סמיך מאוד, ועד שהספיק ה'חפץ חיים' לצאת משם, הוא נפל והתעלף...
הבלן 'יושה' שהגיע למקווה ראה את גדול הדור מעולף. הוא מיהר להזעיק אנשים שיסייעו לו להוציאו מהמקווה ולהובילו לבית המדרש. שעה ארוכה ניסו תלמידיו להעירו, אך הוא לא גילה סימני חיים. אלו שופכים עליו מים ומנסים בכל זאת לעורר את רבם הנערץ, ואלו זועקים בתפילה באמירת תהילים שישלח לו ה' רפואה שלמה מן השמים.
התפילה נענתה, וכשעה לפני שקיעת החמה שבה רוחו אל גופו הטהור. הוא החל לפקוח עיניו ואט אט שב לאיתנו. כשהתעורר שאל אם יש עוד שהות להניח תפילין, ומשנענה בחיוב מיהר להניחן.
לאחר מכן שאל כמה זמן היה מעולף, וכששמע שעברו עליו כמה שעות בעילפון, נאנח ואמר: "ווי… ווי… במשך זמן כה רב הייתי תלוי בכף מאזניים ודנו אותי בשמים אם כדאי אני שישיבו לי את נשמתי… איי…".
מאז היה ה'חפץ חיים' מהלל, משבח ומודה להשם יתברך על רוב חסדיו שעשה עמו והשיב לו את רוחו, והעניק לו עוד שנות חיים לעסוק בתורה ובמצוות.
הכרת הטוב גדולה היתה ל'חפץ חיים' ל'יושה' הבלן על כך שהציל אותו. על כן, בכל 'שמחת תורה' היה מזמין אותו לביתו ושותה עמו 'לחיים', ומאחל לו שיזכה לאריכות ימים ושיוסיף לחיות אחריו.
בערב שבת קודש פרשת וישלח תרצ"ד, בשעות הבוקר המוקדמות, בדיוק באותה שעה בה זכה להציל את ה'חפץ חיים' 23 שנה קודם לכן, הלך 'יושה' לעולמו כשהוא בן קרוב לתשעים שנה. היה זה פחות משלושה חודשים אחר פטירת ה'חפץ חיים' עצמו, שנפטר בכ"ד באלול תרצ"ג.
ברכת ה'חפץ חיים' לאריכות ימים, ושיוסיף לחיות אחריו, התקיימה במלואה...
ידועים דברי חז"ל על כוח דיבורו של צדיק: "צדיק גוזר והקב"ה מקיים". במועד קטן (ט"ז, ב') הסבירו חז"ל כי לצדיק ניתן כח עצום בבריאה, שיש בכוחו לגזור והקב"ה מקיים על ידו.
המהר"י אסד (בספרו 'דברי מהר"י), וכן החיד"א (בספרו 'מדבר קדמות' עמ' ד'), מסבירים את מקור הכח, שנלמד מהפסוק בתורה: "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה". כלומר, אדם השומר על מוצא פיו, ואינו מחלל דבריו לענייני חולין, וכל דיבוריו וענייניו הם רק לשם שמים, אז מבטיחו הקב"ה ש"ככל היוצא מפיו יעשה". כאשר האדם לא מחלל את דיבורו – הקב"ה מקיים כל מה שיוצא מפיו, וברכותיו מתקיימות".
כיצד אוהבים את הזולת? מדוע שמירת הלשון כל כך חשובה? איך מצליחים לעמוד בכך? הרב זמיר כהן שופך אור חדש על מצוות שמירת הלשון. צפו: