עובדות ביהדות
רבי אלחנן וסרמן אמר 3 מילים בלבד, ומה שקרה אחר כך ידהים גם אתכם
כאשר אדם שומר על פיו מדיבורים אסורים, הוא זוכה שתפילותיו וברכותיו יתקיימו. 10 עובדות וסיפור מצמרר
- נעמה גרין
- ז' כסלו התשפ"ב
1. ידועים דברי חז"ל על כוח דיבורו של צדיק – 'צדיק גוזר והקב"ה מקיים' אמרו חז"ל בגמרא במועד קטן (ט"ז, ב'): לצדיק ניתן כח עצום בבריאה, שיש בכוחו לגזור והקב"ה מקיים על ידו.
2. כיצד זוכה הצדיק לכוח כזה? המהר"י אסד (בספרו 'דברי מהר"י), וכן החיד"א (בספרו 'מדבר קדמות' עמ' ד'), מגלים מקור כח זה שנלמד מהפסוק "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה": אדם השומר על מוצא פיו, ואינו מחלל דבריו לענייני חולין, וכל דיבוריו וענייניו הם רק לשם שמים, אז מבטיחו הקב"ה ש"ככל היוצא מפיו יעשה".
3. פעם נכנס אחד אל אדמו"ר חשוב, ושאל אותו: "אני רוצה שהרב יגלה לי את הסוד איך נעשים ל'בעל מופת' – אני רוצה להיות 'בעל מופת' – זה נשמע דבר מעניין וטוב – מוציאים איזה דיבור מהפה, והכל מתקיים! פלאי פלאים! ובפרט שעל ידי זה שייך גם להרוויח קצת כסף בצד, ובכן" – מבקש היהודי מהרבי – "למדני נא את דרכיך, איך נעשים ל'בעל מופת'…".
אמר לו הרבי: "דע לך, שכל הסוד טמון בפסוק אחד בתורתנו הקדושה: 'לא יחל דברו, כל היוצא מפיו יעשה'. כאשר האדם לא מחלל את דיבורו – הקב"ה מקיים כל מה שיוצא מפיו, וברכותיו מתקיימות".
4. בשם רבי פנחס מקוריץ מקובל לומר: "העבודה הגדולה והחשובה ביותר בעולם הזה – היא 'מניעת הדיבור'"
5. נקודה נוספת בעניין זה של שמירת הדיבור, הוא שצריך האדם להיות עומד בדיבורו ולקיים את מה שאומר. לקיים את הציווי: "לא יחל דברו", ו"מוצא שפתיך תשמור".
6. מספרים שהגאון רבי יעקב קמנצקי זצ"ל, ראש ישיבת 'תורה ודעת', התחיל להניח תפילין של רבינו תם בהגיעו לגיל 90. כששאלוהו לפשר הדבר, סיפר להם שכשהיה אברך צעיר לימים, התפלל פעם אחת בבית כנסת מסוים, שם פגש בו יהודי חסידי כבן 90, שכשראהו שאינו מניח תפילין דרבינו תם, שאל אותו בחיוך: "היכן הן התפילין דרבינו תם שלך?", והשיב לו ר' יעקב: "כשאגיע לשנותיך שלך, אז אניח גם כן תפילין דרבינו תם"… המשיך רבי יעקב ואמר: "עכשיו הגעתי לשנותיו של אותו זקן"…
7. סיפור נורא על רבי אלחנן וסרמן הי"ד: בימיו של רבי אלחנן היתה חבורת בחורים ריקים ופוחזים, שלא התנהגו כשורה, והם הפילו את חיתתם על כולם.
באחד הימים התנפלה החבורה על מספר בחורים מישיבתו של רבי אלחנן, והחלו להפליא בהם את מכותיהם. הבריונים אף נכנסו לישיבה והמשיכו את האלימות. הגיע רבי אלחנן למקום וניסה לגרשם מהישיבה, אך ללא הועיל, הם עמדו בשלהם ולא רצו לצאת.
משראה רבי אלחנן את פני הדברים, ניגש אליהם, והתחיל לדוחפם בשתי ידיו החוצה. אז העזו החצופים פניהם, וקראו לעבר רבי אלחנן בכינוי: "חָנִי! בלי ידיים!", השיב רבי אלחנן: "אתם – בלי ידיים!". רק יצאו הדברים מפיו הקדוש של רבי אלחנן, נשארו אותם החצופים משותקים בשתי ידיהם, מבלי יכולת להזיזן כלל… כך עד סוף ימיהם. ויהי הדבר לפלא.
כשראו כן בני הישיבה, החלו לדבר בהתרגשות מהמופת הגדול שעשה רבם. אך כשנודע על כך לרבי אלחנן, חרה לו הדבר. למחרת כינס את בני הישיבה ונשא בפניהם את דבריו, וכה אמר להם: "רבותי! אין זה מופת כלל וכלל! אלא אם האדם שומר את פיו כראוי, ומקיים את הנאמר (דברים כ"ג, כ"ד) 'מוצא שפתיך תשמור', אז הקב"ה מקיים את כל אשר הוא מבקש"…
8. רואים מכאן שדיבור של פה קדוש, פועל בטבע אף בלא שום כוונה, שכך יצר הקב"ה את האדם, שחוש הדיבור שלו צריך לפעול ולעשות רושם, כסכין חד תער, שכל מקום שנוגע הוא חותך, אף אם לא היתה כוונה לכך.
9. כך כתב רבי אלחנן וסרמן (הובא בספר 'אור אלחנן' א' עמוד קפ"ב), על כוח הדיבור הנמשל לסכין. "הסכין חותכת כל דבר כל עוד היא חדה כתער ולא עלה בה חלודה, אבל אם הסכין החלידה, היא אינה חותכת בהעברת התער, עד שיסירו ממנה החלודה לחלוטין וישייפוה כמקדם. כך הוא כח הדיבור. אדם השומר על פיו מדיבורים אסורים זוכה שסכינו תהיה חדה כתער ולא עלה בה שום חלודה. לכן כל דיבור היוצא מהם אף בשגגה, הרי יש בו כח להרע ולהיטיב".
כיצד אוהבים את הזולת? מדוע שמירת הלשון כל כך חשובה? איך מצליחים לעמוד בכך? הרב זמיר כהן באור חדש על המצווה: