אבא, תגיד לי שאתה אוהב אותי, אפילו שאני קטנה וטועה

תגיד לי איך
איך אתה רוצה, אבא
שאעבור את העולם
את התהומות, את הצוקים, את הבורות הנשברים
אחרי שכבר נפלתי יותר מפעם
אחרי שכבר איבדתי כל זכר לתמימות
אחרי שכבר טעמתי כל סוג טעם
אחרי שכבר מעדתי בין העולמות
תגיד לי איך, אבא, ומה תכננת שיהיה
ומה הייתי אמורה לעשות
במין חושך שכזה
ללכת וללכת, כל פסיעה היא כמו נצח
לשוטט כל היום כמו נע ונד
מרוב סדקים כבר לא מזהים את השטח
שהיה פעם אדמתי הבטוחה.
מה, אבא, למה התכוונת
כשלפני 22 שנה הורדת לעולם נשמה
תמימה כל כך, זכה וטהורה כל כך
רצית שאשמור עליה
שאגן עליה
רצית שאחוס עליה, שארחם.
ואני, בטיפשותי, פתחתי את החלון.
נתתי לכפור להקפיא אותה
לשרב להמס אותה
ולכל האבק להידבק בה
עד שכבר לא היתה לה ברירה
עד שכבר לא היתה לי ברירה
ואפילו לא זיהיתי שזו היא
כשרציתי לחזור בחזרה.
תגיד לי, אבא, כמה זמן
אני עוד אחכה שייגמר?
כמה זמן עד שאשבר?
כמה זמן אתה תתחבא ממני,
וכמה עוד תפילות אני אבכה בלילה
עד שתענני
עד שתושיעני?
אבא, לא ביקשתי לי כלום
במקום הזה יש הכל
אבל אתה נעלם
נאלם.
רציתי רק לדעת שלמרות,
שאף על פי שאני רחוקה
מכל מה שרצית, מכל מה שהתכוונת
שאני כבר מזמן לא מקשיבה
לכל מה שאמרת
ושאני כזאת עיוורת לכל מה שבראת
למרות הכל אני רוצה לדעת שאתה אוהב אותי,
עדיין,
תמיד.
אפילו שאני כזאת קטנה,
לא מבינה כלום. כלום.
עסוקה כל היום רק בלטעות
ולתעות.
תגיד לי איך לעצור את הדמעות...

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.