סיון רהב מאיר על השופר שהיה באושוויץ

שמיעת השופר היא המצווה המרכזית בראש השנה. השבוע דווח ב"ניו יורק טיימס" על סגירת מעגל היסטורית־אקטואלית סביב המצווה: יום ראשון בבוקר, מוזיאון המורשת היהודית במנהטן. פרופ' יהודית תידור שוורץ, ראש המכון לחקר השואה באוני' בר־אילן, מסרה בהתרגשות את השופר של אביה לתערוכה במוזיאון. האב, יחזקאל תידור, היה אסיר בבוכנוולד ובאושוויץ. הוא ניסה לשמור מצוות, ללמוד, ללמד עד כמה שהצליח. באושוויץ התמנה ל"סדרן עבודה", וכך הצליח להציל מאות יהודים, תוך סיכון עצמי. בראש השנה תש"ה (1944) התקיימה באושוויץ בסתר תקיעת שופר. כמה חודשים אחר כך, במהלך צעדת מוות, ביקש אחד האסירים מתידור לשמור את השופר אצלו. "אני לא אשרוד עד סוף המצעד", אמר לו היהודי, שאכן צדק. "קח את השופר ותביא אותו לגאולה. תספר לעולם שהיה לנו שופר באושוויץ". השופר ליווה את תידור לאורך כל הדרך, עד לשחרור. לאחר המלחמה, הוא היה בין מקימי "קיבוץ בוכנוולד" בגרמניה, והוביל את קבוצת החלוצים הראשונה שעלתה משם לארץ. בספטמבר 1945, ראש השנה תש"ו, הוא תקע באותו שופר באוזני הקבוצה, בזמן שהפליגו לארץ. "השופר אכן הגיע איתו לגאולה", אמרה לי השבוע בתו. "למחרת, ביום השני של ראש השנה, הגיעה הקבוצה לנמל חיפה. אבא והחלוצים הדתיים, וגם השופר, נשארו על הרציף עד לצאת החג כדי לא לחלל אותו. אבא איבד במלחמה את אשתו, אך גילה שבנו ובתו נותרו בחיים. הוא נישא מחדש, בנה חיים ואז גם אני נולדתי. הוא שמר על השופר מכל משמר. בכל שנה תקע בו בראש השנה וסיפר את סיפורו. מאז שאבא נפטר, השופר אצלי. לאחרונה גיליתי שבתערוכה במנהטן שעוסקת באושוויץ, מתקשים למצוא תשמישי קדושה ששרדו. החלטתי להוציא את השופר מביתי. כשאשמע השנה את קול השופר בראש השנה, יהדהד בו קולו של השופר הזה, שמוצג מעתה בניו־יורק ומעביר לקהל הרחב את הבקשה האחרונה של אותו יהודי מצעדת המוות: תספר לעולם שהיה לנו שופר באושוויץ".

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".