מה היה "מצע הבחירות" של קרח?

קרח, הטוען "ומדוע תתנשאו על קהל השם", מייצג לכאורה טענה דמוקרטית ואת ערכי השוויוניות. "כי כל העדה כולם קדושים", ואם כן "מדוע תתנשאו...", האם משפחת האצולה צריכה לזכות בכל תפקיד?

אולם לפי דברי חז"ל, קרח דרש את התפקיד לעצמו. הוא גם ציין את יחוסו כסיבה לכך. נמצא אפוא שטענת השוויון אינה אלא אחיזת עיניים – האמנם?

לפני הכל ואחרי הכל - צריך לזכור היטב שמדובר כאן בדור מקבלי התורה, ומי שמנסה להעמיד את עצמו כאלטרנטיבה למנהיגותו של משה רבינו – חייב להיות בעל רמה אישית גבוהה מאד.

משה לא היה רק רועה נאמן ומנהיג מסור, משה לא היה רק אישיות רוחנית רבת עוצמה ומי שמכונה "איש האלקים", משה היה עניו במלא מובן המילה ונטול כל אגו.

כאשר אלדד ומידד מתנבאים במחנה, ויהושע משרת משה אומר "אדני משה כלאם" מאחר שנבואתם היתה פוגענית כלפי משה - המנהיג והרב, אומר לו משה "ומי יתן והיו כל עם השם נביאים...".

סביר אם כן שהעם אינו טיפש, ויזהה על נקלה את עדיפותו המוסרית של משה על פני קרח, וודאי אלמלי שקורח אכן האמין בכך שהוא דורש את טובת העם וטוען טענות צודקות וכנות – לא היה מנסה להציב את עצמו כאלטרנטיבה...

המצע של קרח

הבה ננסה להתבונן בגישתו של קרח, "מה היה המצע שלו", וגם אם אכן טעה והטעה גם את עצמו עקב נגיעתו האישית – היה כאן לכל הפחות בסיס שעליו מבוססת הטעות וההטעיה, היתה כאן גישה האמורה לשכנע גם אנשים ברי מעלה שאינם אינטרסנטים.

נראה כי קרח סבר שעליונותו של משה אינה נובעת מעבודה עצמית, הוא אכן נולד במדרגה גבוהה, הרי כפי המסורת עם לידתו נתמלא הבית אורה (ראה מדרש ורש"י שמות על "ותרא אותו כי טוב הוא") – אם כן הוא "קדוש מרחם", ועל כך לא מגיעה לו הערכה.

לדעתו של קרח, רק מעלה שהאדם משיג בבחירתו ובכוחות עצמו – מצדיקה הערכה, רק מי שנלחם והתמודד הינו בר מעלה. אם אנו מתייחסים לנקודת המוצא הבסיסית של בני אברהם יצחק ויעקב שהעבירו לבניהם את תכונות היסוד שרכשו בעמלם – הרי ש"כל העדה כולם קדושים", ומעבר לכך, גם אם מאן דהו זכה למעלה של מתנת שמים, אינו ראוי להערכה מיוחדת ולא זכאי למעמד מיוחד - ואם כן מדוע תתנשאו על קהל השם – טוען קרח!

הרב יצחק הוטנר זצ"ל, מגדולי ההוגים והמחנכים בדור האחרון, כתב בביקורת על כך שבספרי הביוגרפיה של גדולי ישראל מציינים רק את גדלותם ולרוב גם מציינים שכבר בילדותם הצטיינו בין בני גילם. לא כך מחנכים לגדלות הוא טוען! דווקא כשנספר גם את ההתמודדויות שלהם נלמד את הדור הצעיר כיצד הצדיק קם מתוך ה"שבע יפול צדיק"... הגדלות היא דווקא זו המתפתחת מתוך התמודדות, דווקא הכיבוש של נקודות התורפה – היא המזכה את האדם בתואר צדיק.

אם כן, לכאורה, צודקת טענתו של קורח כי מי שנקודת הפתיחה שלו גבוהה במיוחד אינו זכאי להערכה מיוחדת ולהתנשאות על העם.

יתירה מזאת, לכאורה מנהיג שהוא "מלאך", "קדוש מרחם", לא יכול להבין לרוח העם ולהכיל את המלחמות הפנימיות בדרכו של אדם אל השלמות, ואם משה אכן גדול יותר מכולם מפני שנקודת הפתיחה שלו שונה – איך יוכל להנהיג לכוון ולהדריך?

והיכן הטעות?

מעבר לכך שמשה מוגדר בתורה "עבד השם", שמשמעו שהוא אכן "עבד" בכל כוחו, וגם מנקודת הפתיחה הגבוהה שבה התחיל עשה את העבודה הקשה והמפרכת, גם לולא זאת - כאשר הוא נבחר על ידי הבורא למנהיג ומורה דרך לעם – יתכן שניתנה לו מדרגה עילאית כדי לרומם איתו את העם אל אותה פסגה... ולשם כך נמסרה לו ההנהגה.

יתכן בהחלט שישנם גם מנהיגי עדה ומורי דרך מהסוג האחר, כאלו שעבדו והתמודדו בקשו את ה' בתוך חשכת העולם הזה ולאחר שמצאו את הדרך, לאחר שנפלו וקמו, יוכלו להדריך את האחרים. אולם פעמים רבות ובמיוחד בזמנים קשים מועיד הקב"ה את ההנהגה לנשמות גדולות וגבוהות.

אין ספק למשל שהגר"א והבעש"ט כמו גם רבים מגדולי האומה בכל הדורות עד החפץ חיים והחזון איש ועוד - היו נשמות גבוהות ובעלי יכולות רוחניות שנקודת הפתיחה שלהם היתה גבוהה מהרגיל והן ירדו לעולם בחסד ה' בתקופות קשות כדי לרומם את העם, הסיבה לבחירת נשמתם להיות זו שתקבל את התפקיד אינה בהכרח ידועה לנו – אבל הפרמטר במקרים כאלו אינו רק על פי מידת התמודדותם המוכרת, אלא על פי יכולתם להיות כלי שהנשמה השורה בו תאיר לעם ולעולם כולו... 

משנולד משה נתמלא הבית אורה והעולם כולו השורה בחושך יצא לדרך של תחילת הזריחה... לכך הוא נועד ורק מהמקום שבו היתה נקודת הפתיחה שלו היה מסוגל ליישם זאת.

ויחד עם זאת ניתנו לו גם כלים "להלך לרוחו של כל אחד ואחד" כפי שהוא עצמו מבקש מאת ה' כאשר מדובר על מינוי מחליף בטרם מותו.