מבחן האמונה: התמודדות עם ביקורת וביזיונות מהחברה

רֵאשִׁית עָלֶיךָ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד, וְלֹא לִפֹּל בְּמַחְשַׁבְתְּךָ, שֶׁאִם בְּנֵי אָדָם אֵינָם מַחְשִׁיבִים אוֹתְךָ הֲרֵי שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינְךָ שָׁוֶה כְּלוּם. זוֹ טָעוּת!

יַחֲסֵי צִבּוּר לְפִי כְּלָלֵיהֶם, כְּלָל וּכְלָל אֵינָם כְּלָלֵי הַתּוֹרָה. מַה שֶּׁנֶּחְשָׁב לְפִי כְּלָלֵי הַתּוֹרָה, זֶהוּ מַמָּשׁ לְהֶפֶךְ מִמַּה שֶּׁנֶּחְשָׁב לְפִי כְּלָלֵי בְּנֵי אָדָם בְּעוֹלַם הַשֶּׁקֶר.

וְאִם הִנְּךָ רוֹאֶה שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת תּוֹאֵם עַצְמְךָ לְחִיּוּבֵי הַתּוֹרָה וְסָר לְמִשְׁמַעְתָּם, הֲרֵי שֶׁאֵין חָשׁוּב כְּמוֹתְךָ לְפִי כְּלָלֵי הַתּוֹרָה, שֶׁהֵם כְּלָלֵי ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁעוֹבֵד, כִּבְיָכוֹל, לְפִי כְּלָלֵי תּוֹרָתוֹ. וְאִם כֵּן, מַה לְּךָ לִפֹּל מִכָּךְ שֶׁלִּבְנֵי אָדָם יֵשׁ כְּלָלִים נֶגֶד הַתּוֹרָה?

וְהִרְחַבְנוּ נוֹשֵׂא זֶה לְעֵיל בְּפֶרֶק זֶה (אות לט) בַּסּוֹבְלִים בְּכִעוּר גּוּפָם וּפְנֵיהֶם.

אָדָם שֶׁהִנּוֹ "קָרְבָּן"

וּבִפְרָט מַעֲלַת הַבִּזְיוֹנוֹת, מִי יָכִיל מַעֲלָתָם, וְהִנֵּה לְךָ קֶטַע מִמַּעֲלַת הַבִּזְיוֹנוֹת:

מוּבָא בְּסֵפֶר "קוֹל בּוֹכִים" עַל הַפָּסוּק (איכה ג, ל) "יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה" [וְדָבָר זֶה יָצָא מְפֹרָשׁ גַּם מִפִּי הָאֲרִ"י זַ"ל, וּמוּבָא דְּבָרָיו בְּכַמָּה סִפְרֵי יְרֵאִים], וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וּכְמוֹ שֶׁהָיָה מַרְגְלָא בְּפוּמֵיהּ דְּמוֹרִי זלה"ה [הוּא הרמ"ק], שֶׁהָיָה אוֹמֵר שֶׁבְּכָל הַתְּשׁוּבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, הַמַּעֲלָה שֶׁבְּכֻלָּם לְמָרֵק הַחַטָּאוֹת וְהַזְּדוֹנוֹת וְהַפְּשָׁעִים, הִיא סְבִילַת הָעֶלְבּוֹנוֹת וְהַחֵרוּפִים וְהַגִּדּוּפִים, וְהִיא מְעֻלָּה יוֹתֵר מִכָּל מַלְקִיּוֹת וְסִגּוּפֵי תַּעֲנִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי אִם יְסַגֵּף עַצְמוֹ לְבַד, יֵחָלֵשׁ וִיבַטֵּל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה לְמָאן דְּלָא אֶפְשָׁר לֵיהּ, וְנִקְרָא חוֹטֵא, וְכֵן בְּמַלְקִיּוֹת וְכַיּוֹצֵא.

אָמְנָם, בְּמִדָּה זוֹ שֶׁל סְבִילַת עֶלְבּוֹנוֹת, תֹּאכַל וְתִשְׁתֶּה וְתַעֲבֹד, וְהָעֲווֹנוֹת מִתְכַּפְּרִים. וּמִבִּינָתְךָ חֲדַל, כִּי הַגַּע עַצְמְךָ- שֶׁיֹּאמְרוּ לְךָ: תִּרְצֶה שֶׁיָּבוֹא לְךָ הֶפְסֵד מָמוֹן, נְפִילַת בָּתִּים? תָּשִׁיב: לֹא. וְאִם יֹאמְרוּ לְךָ: תִּרְצֶה לְקַבֵּל עָלֶיךָ מִיתַת בָּנִים? תָּשִׁיב: חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא אַתָּה ה' תִּשְׁמְרֵם. וְאִם יֹאמְרוּ לְךָ: תִּרְצֶה שֶׁיַּכְּךָ ה' בַּשַּׁחֶפֶת וּבַקַּדַּחַת בִּקְרִירֵי וַחֲמִימֵי- מִיָּד יָרוּץ לִבְּךָ, וְתָשִׁיב: רַחְמָנָא לִצְלַן. וְכֵן אִם יֹאמְרוּ לְךָ עַל הַמִּיתָה וְעַל גֵּיהִנֹּם וְעַל הַגִּלְגּוּלִים הָרָעִים- עַל הַכֹּל תָּשִׁיב: חַס וְחָלִילָה.

אם כֵּן, תֹּאמַר לִי: בְּחַיֶּיךָ, הַחַטָּאוֹת וְהַפְּשָׁעִים שֶׁחַטָּאת וְשֶׁעָוִיתָ וְשֶׁפָּשַׁעְתָּ וּפָגַמְתָּ בַּמַּעֲלוֹת הָרָמוֹת, בַּעֲשִׂיָּ'ה וִיצִירָ'ה וּבְרִיאָ'ה וַאֲצִילוּ'ת, כְּפִי מַחְצַב נִשְׁמָתְךָ, מִיּוֹם הֱיוֹתְךָ עַל הָאֲדָמָה- בַּמֶּה יְּכֻפַּר? וְהַזָּקֵן הַכְּסִיל בְּכָל יוֹם רוֹדֵף אַחֲרֶיךָ עַד הַחָרְמָה, כִּי אֵין לוֹ מְלָאכָה אַחֶרֶת, וּמֵעוֹלָם לֹא נִצְּחַנִי אֶלָּא בַּעַל מְלָאכָה אַחַת קָרִינָא בֵּיהּ, וְהַסְּאָה הוֹלֶכֶת וּמִתְמַלֵּאת, וְתַרְדֵּמַת ה' הֻפְּלָה וְלֹא תֵּעוֹר מִשְּׁנָתְךָ.

וְאִם גָּבְרוּ חַטֹּאתֶיךָ לִטְעֹם בִּיאוֹת אֲסוּרוֹת, לַיְלָה וְיוֹם לֹא יִשְׁבְּתוּ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ, וּמִכָּל עֲבֵרָה נַעֲשָׂה קָטֶגוֹר, וְעוֹלוֹת אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וּמְקַטְרְגִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: עוֹלֶה וּמַשְׂטִין, עוֹלֶה וּמְקַטְרֵג. וְהַדַּיָּן הַקָּדוֹשׁ וְהַיָּשָׁר, אָזְנָיו קַשּׁוּבוֹת לְקוֹל קִטְרוּגֵיהֶם, וְלֹא יִתְּנוּ דֳּמִי לָהֶם, עַד שֶׁיָּבוֹא מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי [מַלְאַךְ הַמָּוֶת], וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ. וְאָמַר אִישׁ הַדָּמִים: הַמֶּלֶךְ דִּבֵּר עֲלֵה אֵלַי הֶהָרָה, וְגוּפְךָ רְדָה הָשְׁכְּבָה אֶת עֲרֵלִים. מַאִי אִיכָּא לְמֵימַר, מַה תָּשִׁיב עַל תּוֹכַחְתּוֹ?- לָכֵן, זֹאת הָעֵצָה הַיְעוּצָה מֵאֵת ה' צְבָאוֹת- יָצְאָה לֵאמֹר (איכה ג, ל) "יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה", כִּמְדֻבָּר, וּבָזֶה לֹא יְנִיחֲךָ ה' לְעוֹלָם, וְזֶהוּ "כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם ה'", (שם לא).

וְכֵן מוּבָא בְּ"שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה" לְרַבֵּנוּ חַיִּים וִיטָאל (ח"א שער ו): וְאִם עֵינֵי שֵׂכֶל לְךָ, הָיָה לְךָ לְחַפֵּשׂ מִי שֶׁיְּצַעַרְךָ, כִּי חַיִּים אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְךָ.

עוֹלָם הַזֶּה הוּא הֵפֶךְ עוֹלָם הַבָּא

בְּ"תֹמֶר דְּבוֹרָה" (ספ"ב) כָּתַב: הַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי מֵהַדֶּרֶךְ לְהִתְרַפֵּא מֵחֹלִי הַגַּאֲוָה- שֶׁיַּחְשֹׁב עַל עֲווֹנוֹתָיו תָּמִיד, וְיִרְצֶה בְּטָהֳרָה וְתוֹכַחַת וְיִסּוּרִים, וְיֹאמַר: מַה הֵם הַיִּסּוּרִים הַיּוֹתֵר טוֹבִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁלֹּא יַטְרִידוּנִי מֵעֲבוֹדַת ה'- אֵין חָבִיב בְּכֻלָּם מֵאֵלּוּ שֶׁיְּחָרְפוּהוּ וִיבַזּוּהוּ וִיגַדְּפוּהוּ, שֶׁהֲרֵי לֹא יִמְנְעוּ כֹּחוֹ וְאוֹנוֹ בָּחֳלָאִים, וְלֹא יִמְנְעוּ אֲכִילָתוֹ וּמַלְבּוּשׁוֹ, וְלֹא יֵעָנֵשׁ, חַס וְחָלִילָה, בְּחַיָּיו וְחַיֵּי בָּנָיו בְּמִיתָה. אִם כֵּן, יַחְפֹּץ מַמָּשׁ בָּהֶם, וְיֹאמַר: מַה לִּי לְהִתְעַנּוֹת וּלְהִסְתַּגֵּף בְּשַׂקִּים וּמַלְקִיּוֹת הַמַּחְלִישִׁים כֹּחִי מֵעֲבוֹדַת ה', יוֹתֵר טוֹב אֶסְתַּגֵּף בְּבִזְיוֹן בְּנֵי אָדָם וְחֶרְפָּתָם לִי, וְלֹא יָסוּר כֹּחִי וְלֹא יֵחָלֵשׁ. וּבָזֶה, כְּשֶׁיָּבוֹאוּ הָעֶלְבּוֹנוֹת עָלָיו, יִשְׂמַח בָּהֶם, וְאַדְרַבָּה, יַחְפֹּץ בָּהֶם.

עוֹלָם הַזֶּה הוּא הֵפֶךְ עוֹלָם הַבָּא. שִׁפְלוּת הָעוֹלָם הַזֶּה תִּגְרֹם לָהֶם [לְיִשְׂרָאֵל] גְּדֻלָּה לֶעָתִיד לָבוֹא, בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ וּבִתְחִיַּת הַמֵּתִים- גַּם לְגוּפָם, וּבָעוֹלָם הַבָּא- לְנַפְשָׁם. (מנורת המאור אות שב)

וְדַע עוֹד שֶׁבִּזְיוֹנוֹת זֶהוּ לָאו דַּוְקָא בִּזְיוֹנוֹת וְחֵרוּפִים שֶׁדָּמוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁפָּךְ בָּהֶם. כָּל מִלָּה שֶׁל פְּגִיעָה וַאֲפִלּוּ קְטַנָּה, יֵשׁ בָּהּ כַּפָּרָה גְּדוֹלָה, וְלִפְעָמִים יִמָּצֵא שֶׁאוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ מִלָּה אַחַת אוֹ הֶעָרָה אַחַת שֶׁלֹּא בַּמָּקוֹם וּבָזֶה מַשְׁפִּילוֹ וּמַעֲלִיבוֹ, וּבְכָךְ מְבִיאוֹ לִידֵי כַּעַס גָּדוֹל וְצַעַר גָּדוֹל, בָּזֶה נִהְיֶה לָאָדָם כַּפָּרָה גְּדוֹלָה מִמִּלָּה קְטַנָּה, וְכַמָּה הַשְׁקָעָה זוֹ טוֹבָה הִיא הַמְּפִיקָה רְוָחִים לְאֵין שִׁעוּר, שֶׁהֲרֵי בְּכָךְ אֵין נִדְרָשׁ מֵהָאָדָם אֶלָּא לִשְׁתֹּק בִּלְבַד, וּלְהַאֲמִין שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם שִׁלְּחוּהוּ עָלַי לוֹמַר לִי מִלָּה זוֹ. וּכְמַאֲמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ כְּשֶׁקִּלְּלוֹ שִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא: "הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל כִּי ה' אָמַר לוֹ". וּמַה זָּכָה בְּכָךְ? אוֹמֵר הַחִידָ"א (בספר מתוק מדבש אות ט') לִהְיוֹת רֶגֶל רְבִיעִי שֶׁבַּמֶּרְכָּבָה. הִנֵּה לְךָ לִרְאוֹת שֶׁבִּשְׁבִיל שְׁתִיקָה קְטַנָּה זוֹכֶה לְמַעֲלָה גְּדוֹלָה לְאֵין שִׁעוּר- לִהְיוֹת בְּצַוְתָּא מֶרְכָּבָה לַשְּׁכִינָה עִם הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים.

בִּזְיוֹנוֹת רַבִּים לְאֵין שִׁעוּר סָבַל בְּחַיָּיו רַבִּי יְחֶזְקֵאל לְוִינְשְׁטֵיְן זצ"ל, מַשְׁפִּיעַ רוּחָנִי דִּישִׁיבַת מִיר וּפּוֹנִיבֶז', וְתָמִיד הִשְׁתַּדֵּל לְהִתְעַלּוֹת. מַעֲשֶׂה וְנִכְנַס אֵלָיו פַּעַם תַּלְמִידוֹ וּמְצָאוֹ שָׁרוּי בְּשִׂמְחָה יְתֵרָה. הִרְהִיב הַתַּלְמִיד וְשָׁאַל אֶת רַבּוֹ: לְשִׂמְחָה מַה זּוֹ עוֹשָׂה? הֱשִׁיבוֹ רַבִּי יְחֶזְקֵאל: אָדָם אֶחָד בִּזָּה אוֹתִי בִּזָּיוֹן גָּדוֹל מְאֹד, וַה' עֲזָרַנִי וְלֹא הֵשַׁבְתִּי לוֹ מְאוּמָה, עַל כֵּן אָגִיל וְאֶשְׂמַח מְאֹד! (חוברת מעלת התפילה י"ד)

המאמר לקוח מתוך הספר "חי באמונה". לרכישת ספרו של הרב יעקב ישראל לוגסי הקליקו כאן.