מבחן האמונה: למי אתה מודה, באמת?

מֶה הָיִינוּ אוֹמְרִים עַל אָדָם הַמִּתְפַּרְנֵס בְּמַשְׂכֹּרֶת מְכֻבֶּדֶת עַל יְדֵי מַעֲבִיד עָשִׁיר וְאָדִיב, אֶלָּא שֶׁכָּרָגִיל, אֶת מַשְׂכָּרְתּוֹ מְקַבֵּל דֶּרֶךְ הַגִּזְבָּר שֶׁל אוֹתוֹ "בּוֹס", וּמַפְנֶה הוּא אֶת הַכָּבוֹד וְהַחֲנֻפָּה לְאוֹתוֹ גִּזְבָּר שֶׁמִּיָּדוֹ מְקַבֵּל מַשְׂכָּרְתּוֹ, וְאֵינוֹ מַעֲלִים אֶת הִתְנַכְּרוּתוֹ וְהִתְכַּחֲשׁוּתוֹ מֵאוֹתוֹ בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁהוּא בְּעֶצֶם מְפַרְנְסוֹ? הֲרֵי הוּא כִּמְקַבֵּל מַתָּנָה נָאָה מֵרְאוּבֵן- וְנוֹתֵן תּוֹדָה לְשִׁמְעוֹן...

כַּמָּה קַל לָנוּ לְהַכִּיר טוֹבָה לְמַתְּנַת בְּנֵי אָדָם וְלִישׁוּעָתָם מֵאֲשֶׁר לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. אָדָם הַזָּקוּק לְנִתּוּחַ, חַס וְחָלִילָה, הוֹלֵךְ לְרוֹפֵא מְנַתֵּחַ, עוֹבֵר אֶת נִתּוּחוֹ בְּהַצְלָחָה- כַּמָּה פִּיו מָלֵא הוֹדָאוֹת לָרוֹפֵא שֶׁנִּתְּחוֹ, וַאֲפִלּוּ מִתְבַּיֵּשׁ הוּא לוֹמַר לָרוֹפֵא: רִפַּאְתַּנִי בְּעֶזְרַת ה' וְהָיִיתָ שָׁלִיחַ טוֹב, בְּחָשְׁבוֹ אֵיךְ אֹמַר דָּבָר כָּזֶה לָרוֹפֵא, הֲרֵי זֶה יִפְגַּע בּוֹ, אֶת אֱמוּנָתִי בַּה' אַחְבִּיא בְּלִבִּי וְאוֹדֶה לַה' בְּהִזְדַּמְּנוּת, אוּלָם עַתָּה אֶתֵּן תּוֹדָתִי לָרוֹפֵא. וַהֲרֵי זֶה נוֹרָא לַחְשֹׁב כָּךְ! וְכִי אָנוּ חַיִּים בִּתְקוּפַת אֲנוּסֵי סְפָרַד שֶׁאֶת אֱמוּנָתָם הֶחְבִּיאוּ- וּכְלַפֵּי חוּץ נָהֲגוּ כְּגוֹיִים גְּמוּרִים?! הֲלֹא כֵּן עוֹשֶׂה אוֹתוֹ אָדָם- כְּלַפֵּי חוּץ מִתְנַהֵג כְּכוֹפֵר וְאֶפִּיקוֹרוֹס גָּמוּר, כָּמוֹהוּ כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה- וֶאֱמוּנָתוֹ רַק בִּפְנִים. הֲרֵי יֵשׁ לָנוּ לְהֵחָרֵד מִמַּצָּבֵנוּ בְּמַדְרֵגַת אֱמוּנָתֵנוּ. הֲיֵשׁ כְּפִיּוּת טוֹבָה לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא יוֹתֵר מִזֶּה?!

מַדּוּעַ לָנוּ לְהִתְבַּיֵּשׁ מִלִּזְעֹק וּמִלְּהַכְרִיז אֶת "נִצְחוֹנוֹ" שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בִּרְפוּאָתֵנוּ וּבְיֶתֶר הַיְשׁוּעוֹת הַבָּאוֹת לָנוּ דֶּרֶךְ בָּשָׂר וָדָם, וּלְהַחְבִּיא אֶת אֱמוּנָתֵנוּ בְּקִרְבֵּנוּ מֵחֲמַת בּוּשָׁה?! אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְבַּיֵּשׁ מִשּׁוּם שֶׁזֶּה לֹא הַ"סְּטַיְל" שֶׁל הַדִּבּוּר הַיּוֹם בָּרְחוֹב אֵצֶל הַכּוֹפְרִים?! אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְבַּיֵּשׁ כִּי דִּבּוּר כָּזֶה נֶחְשָׁב לִפְּרִימִיטִיבִי וּלְחֹסֶר אִינְטֶלִיגֶנְצְיָה?! וְכִי בִּגְלַל אוֹתָם פּוֹקְרִים בַּה' הַמַּאֲמִינִים בְּכֹחִי וְעֹצֶם יָדִי, וְזֶה כָּל צִמְצוּם רְאִיָּתָם- לֹא יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר שִׂכְלָם וּמֶחְקָרָם הַמַּדָּעִי הַמֻּגְבָּל בְּנִתּוּק וְהִתְנַכְּרוּת מֵהַמָּקוֹר, שֶׁהוּא הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא- הֲלָהֶם נַחְנִיף?! הֲלָהֶם נִכְרַע בֶּרֶךְ?!

בְּוַדַּאי יֵשׁ לְהוֹדוֹת לָרוֹפֵא וּלְהַכִּיר לוֹ טוֹבָה בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ וּבְכָבוֹד, אוּלָם לָמָּה לְהִתְבַּיֵּשׁ לְהוֹדוֹת לַה' בְּפָנָיו וּלְהוֹדוֹת גַּם לוֹ עַל שֶׁהָיָה שָׁלִיחַ מַצְלִיחַ לְבַצֵּעַ אֶת אֲשֶׁר גָּזַר ה'.

לִיהוּדִי הַמַּאֲמִין יֵחָשֵׁב זֹאת לִבְגִידָה גְּמוּרָה בְּטוֹבָתוֹ יִתְבָּרַךְ אַחַר שֶׁמַּאֲמִין הוּא בַּה', מִתְפַּלֵּל, קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע, מֵנִיחַ תְּפִלִּין, וּכְשֶׁבָּא לִשְׁעַת מִבְחָן, מִתְנַכֵּר וּמִתְכַּחֵשׁ לְכָל יְסוֹדוֹת וְעִקְּרֵי הָאֱמוּנָה, וּמוֹדֶה רַק לְבָשָׂר וָדָם וּמִתְבַּיֵּשׁ מֵהֶם לְהוֹדוֹת לַה'.

טָעוּת בַּכְּתֹבֶת!

סִפֵּר לִי אֶחָד מִידִידַי, שֶׁפַּעַם חָלְתָה אִשְׁתּוֹ וְהִסְתַּבְּכָה בְּנִתּוּחַ מְסֻבָּךְ. מִן הַשָּׁמַיִם נִזְדַּמֵּן לוֹ רוֹפֵא "עִם לֵב" שֶׁטִּפֵּל בְּאִשְׁתּוֹ בִּמְלֹא הַמְּסִירוּת וְהִתְגַּבֵּר עַל הַסַּכָּנָה שֶׁרִחֲפָה עָלֶיהָ. לְאַחַר הַכֹּל נִתְבַּקֵּשׁ הַבַּעַל לִכָּנֵס לָרוֹפֵא לְשֵׁם כַּמָּה הַנְחָיוֹת בְּטִפּוּל אִשְׁתּוֹ, וּבְדַרְכּוֹ חָשַׁב הַבַּעַל, כֵּיצַד אַבִּיעַ תּוֹדָתִי לְרוֹפֵא זֶה כִּיהוּדִי מַאֲמִין. מִצַּד אֶחָד עָלַי לְהוֹדוֹת לוֹ וּלְהַכִּיר לוֹ טוֹבָה, וְאָמְנָם מַאֲמִין אֲנִי שֶׁהַצְלָחָתוֹ הִנָּהּ אַךְ וְרַק בִּישׁוּעַת ה', אוּלָם אִם אוֹדֶה לוֹ בְּאֹפֶן שֶׁיִּשְׁתַּמֵּעַ שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא אֶמְצָעִי לִרְפוּאַת אִשְׁתִּי- יִפָּגַע, שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ מֻשָּׂג בֶּאֱמוּנָה וּבִיכֹלֶת ה'. וְהִנֵּה, בְּעוֹדוֹ שׁוֹקֵל כֵּיצַד יַטְעִים וִייַפֶּה דִּבּוּרוֹ, הֵחֵל הוּא בְּמִלּוֹת הַכָּרַת תּוֹדָה לָרוֹפֵא, וּלְהַפְתָּעָתוֹ עֲצָרָהוּ הָרוֹפֵא: "הִנְּךָ יְהוּדִי מַאֲמִין, נָכוֹן? אִם כֵּן, תֵּן תּוֹדָה לֶאֱלֹהֶיךָ! הַנִּתּוּחַ שֶׁל אִשְׁתְּךָ הָיָה מִדַּי מְסֻבָּךְ בִּשְׁבִיל לְהוֹדוֹת לִי, הָיְתָה כָּאן יַד ה'!"

וּמְסַפֵּר לִי אוֹתוֹ הַבַּעַל: בֹּשׁ וְנִכְלָם עַד עֹמֶק נִשְׁמָתִי עִם נְקִיפַת מַצְפּוּן נוֹרָאָה עָזַבְתִּי אֶת אוֹתוֹ רוֹפֵא, בְּחָשְׁבִי: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִלִּים אֵלּוּ הָיָה צָרִיךְ הָרוֹפֵא לְהַקְדִּים לִי?! רוֹפֵא חִלּוֹנִי, לֹא שׁוֹמֵר מִצְווֹת, מִמֶּנּוּ הָיִיתִי צָרִיךְ לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי אֱמוּנָה שֶׁעֲלֵיהֶם מִשְׁתַּדֵּל אֲנִי כָּל יָמַי?!

וְהָאֱמוּנָה מְחֻיֶּבֶת לִהְיוֹת עָמֹק בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם וּבְאֹפֶן מַעֲמִיק, וּכְגוֹן אָדָם הַסּוֹבֵל מִכְּאֵבֵי שִׁנַּיִם, וְנָטַל "אָקָמוֹל" לְהַרְגָּעַת כְּאֵבִים, וְאָכֵן נִרְגְּעוּ לוֹ כְּאֵבָיו לְכַמָּה שָׁעוֹת, כַּמָּה רָגִיל בְּפִי הָאָדָם לוֹמַר: עַתָּה פָּסְקוּ כְּאֵבַי- נָטַלְתִּי "אָקָמוֹל" לְהַרְגָּעָה! וַהֲרֵי זֶה שֶׁקֶר! וּמַהוּ הָאֱמֶת? מֵעִקָּרָא הַיּוֹם נִגְזַר עַל הָאָדָם שֶׁיִּסְבֹּל מִכְּאֵבֵי שִׁנַּיִם מִלְּבַד כַּמָּה שָׁעוֹת שֶׁאָז יִפָּסֵק וְיֵרָגַע לוֹ הַכְּאֵב, כָּךְ נִגְזַר מֵרֹאשׁ, אֶלָּא שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם סִבְּבוּ זֹאת בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע לִתֵּן לוֹ בְּדַעְתּוֹ לִטֹּל "אָקָמוֹל" וּלְהַרְגִּיעַ בָּזֶה אֶת כְּאֵבָיו בְּאוֹתָם שָׁעוֹת, כָּךְ שֶׁרְגִיעַת הַכְּאֵבִים בְּאוֹתָם שָׁעוֹת אֵינָהּ מִסִּבַּת הָ"אָקָמוֹל" אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁכָּךְ נִגְזַר מִלְּכַתְּחִלָּה, אֶלָּא נִסְתַּבֵּב כָּךְ בְּדֶרֶךְ סִבָּה שֶׁיִּטֹּל הָ"אָקָמוֹל", וְכֵן הוּא בְּכָל הַפְּרָטִים, וְתֵן לֶחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד, כִּי רַבּוּ לִמְאֹד בְּעִנְיְנֵי פַּרְנָסָתוֹ שֶׁל אָדָם וּבְכָל יֶתֶר הִצְטָרְכֻיּוֹתָיו שֶׁכֵּן נִגְזַר מֵרֹאשׁ, אֶלָּא שֶׁנִּסְתַּבֵּב סִפּוּק דְּרָכָיו שֶׁל אָדָם בְּדֶרֶךְ סִבּוֹת, וְלֹא שֶׁהַסִּבּוֹת יֵשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהָאָדָם בְּמַדְרֵגַת בִּטְחוֹנוֹ אֵינוֹ מְסֻגָּל לְלֹא נְטִילַת הָאֶמְצָעִים וְהַסִּבּוֹת, מְזַמְּנִים לוֹ אֶת הַגְּזֵרָה שֶׁנִּגְזְרָה כְּבָר בְּדֶרֶךְ סִבּוֹת, וְאֵין הָכֵי נַמִּי אָדָם שֶׁהִנּוֹ בְּמַדְרֵגָה גְּבוֹהָה שֶׁל בִּטָּחוֹן בְּאֹפֶן שֶׁהַסִּבּוֹת אֵינָן מַפְעִילוֹת אֶצְלוֹ שׁוּם שִׁנּוּי, יְקֻיַּם בּוֹ הַגְּזֵרָה לְלֹא הִשְׁתַּדְּלוּת כְּלָל.

וּבֶאֱמֶת כַּאֲשֶׁר נִסְתַּכֵּל קִמְעָא בְּאָרְחוֹת חַיֵּינוּ, נִרְאֶה בַּעֲלִיל הֵיאַךְ קְרוֹבִים אָנוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה וּלְמַחְשֶׁבֶת מִינוּת וּרְחוֹקִים אָנוּ מִן הָאֱמֶת. הִנֵּה כַּאֲשֶׁר יֶחֱלֶה אָדָם אוֹ קְרוֹב מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, הֲרֵי יָרוּץ לַמֶּרְחַקִּים לְהַשִּׂיג וְלִמְצֹא אֶת הָרוֹפֵא הַיּוֹתֵר מְעֻלֶּה, וְאֵינוֹ חָס עַל מָמוֹן אוֹ טִרְחָה לְמַטָּרָה זוֹ. אָכֵן נָכוֹן שֶׁאַף הוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְבַקֵּשׁ שֶׁיַּרְבּוּ בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים, אַךְ זֹאת עוֹשֶׂה רַק כְּדָבָר נוֹסָף, וּמִכֵּיוָן שֶׁאֵין זֶה עוֹלֶה בְּדָמִים מְרֻבִּים- וּמִי יוֹדֵעַ אִם הָיָה מְאַבֵּד מָמוֹנוֹ עֲבוּר אֲמִירַת תְּהִלִּים, הֲרֵי לָנוּ רְאָיָה לְקִרְבַת הָאָדָם לַשֶּׁקֶר, וּמֵעַתָּה פָּשׁוּט שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע שׁוֹפְטוֹ וּמַנְהִיגוֹ וְנוֹתֵן לוֹ מָקוֹם לִטְעוֹת, וּלְלֹא עָמָל וִיגִיעָה בְּמַחְשָׁבוֹת תְּמִידִיּוֹת לְהַרְגִּיז יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע- אֵין לוֹ תִּקְוָה לְהַשָּׂגַת הַשְּׁלֵמוּת. (הגר"י לוינשטיין זצ"ל)

המאמר לקוח מתוך הספר "חי באמונה". לרכישת ספרו של הרב יעקב ישראל לוגסי הקליקו כאן.