נחשף: מכתב מחאה של הסופר ש"י עגנון נגד חילול שבת

סוגיית שמירת השבת במרחב הציבורי בישראל – המבעבעת כל הזמן על סדר היום – אינה דבר חדש. למרבה הצער והכאב, חילולי שבת בפרהסיה היו גם לפני קום המדינה. כעת נחשף מכתב של הסופר שמואל יוסף עגנון ז"ל (1970-1887), בו מחה על חילולי שבת שהתרחשו ליד ביתו. המכתב מוצע למכירה בבית המכירות צפונות בירושלים.

מדובר על מכתב משנת תש"ז (1947), שנכתב כמענה לבקשה שהופנתה לסופר להשתתף בוועדה למען שמירת השבת. עגנון סירב להצעה, ונימק זאת בכך שאינו עסקן ושהוא אינו חושב כי יוכל להשפיע בעניין.

בהמשך המכתב תינה ש"י עגנון את צערו על חילולי השבת בשכונת תלפיות בירושלים בה התגורר, ועל כך שמול ביתו נפתח "בית הוללות" הפתוח בשבת ורוב מבקריו יהודים.

המכתב כתוב בציניות ובהומור שובב, כמיטב סגנון כתיבתו המפורסם של עגנון. הוא כותב בהתרגשות על הצער שלו מהמצב:

"איני עסקן ואיני יודע מה יועיל לכבודו השתתפותי באסיפה למען השבת. אפילו בתלפיות ששם ביתי איני יכול למחות כלום. מול ביתי נפתח בית הוללות. יהודים באים לשם בשבת ואני מוכרח לפנות להם את מקומי. חוששני שמא כבר עבר הזמן להתאונן על חילול שבת".

חיבתו של עגנון וקנאותו לשבת היא מן המפורסמות. ידוע על שלט קרטון קטן, כתוב בכתב ידו של הסופר, ובו בקשה: "כאן יושב יהודי שומר שבת, אל תשביתו לו את השבת". השלט היה תלוי בפתח ביתו בתלפיות. קהל רב נהג להתאסף בשבתות ליד הבית, והדבר הפריע את מנוחתו. לכן הוא נהג לתלות את השלט הזה, אבל הקהל היה תולש אותו למזכרת.

עגנון, חתן פרס נובל לספרות בשנת 1966, היה יהודי דתי. הוא כאב את חילול השבת בפרהסיה ואף היה מן החותמים על מכתב לחברי קיבוץ רמת רחל, הסמוך לשכונת תלפיות, בבקשה שלא יעבדו בשדות בשבת.

את אהבתו ליום השבת שילב עגנון לא אחת ביצירותיו. כך, למשל, נכתב בספרו "תמול שלשום": "שבת. נסתלקו פנים של זעם וכל לשון רכה וטובה, ומכל בית ומכל חצר מאירים נרות הרבה, וכל העיר דומה לפלטרין שעיטרום בנרות ובפנסים. כאן דלוקה מנורה וכאן עששית, כאן קערה מלאה שמן זית וכאן נרות זכים ולבנים. כאן שני נרות כנגד זכור ושמור וכנגד שני לוחות הברית וכאן עשרה נרות כנגד עשרת הדיברות, כאן שבעה נרות כנגד שבעת הימים וכאן שנים עשר נרות כנגד שנים עשר שבטי ישראל, כאן נרות כמספר אנשי הבית וכאן נרות בלא מספר"

"יש בתים וחצרות שבכל הלילות אין רווים אור נר, בא שבת כל הבית מאיר. בני אדם שבימות החול אינם חשובים בעיניך, דומים באותה השעה לבני מרום, נסתלקו פנים של זעם וכל עין מאירה. באותה שעה נראים בשמים ממעל כל מיני גוונים נאים, אם מפני שמלבושי שבת משתקפים בהם, או מלבושי שבת נאים מפני שזוהר הרקיע משתקף בהם עם כניסת השבת".

המכתב של עגנון (באדיבות בית המכירות צפונות בירושלים)