לשמוח: מה עושים כשכל ההנאה נעלמת מהחיים?

מצב רוח ירוד נמנה עם אחת התופעות הנפשיות הנפוצות באוכלוסיה וקשות להתמודדות. זאת ועוד, מצב רוח מדוכדך עלול להחריף לדכאון.

למצב רוח ירוד ביטוי במישורים שונים. נתייחס למישור הקוגנטיבי המתבטא בתפיסות עולם שליליות של האדם את עצמו ושל עתידו.

הציר המרכזי של התפיסות השליליות הוא שפיטת העתיד על בסיס ההרגשה בעבר ובהווה; אם העבר או ההווה קודרים והתחושה רעה ומרה, הרי שגם העתיד יצבע בשחור קודר ולא יתחולל שינוי לטובה.

דרך עמדה מעוותת זו חווה האדם את ארועי חייו. הנחת היסוד השלילית מאופיינת באמירות כמו: "הואיל ובעבר כשלתי בנישואין / בחיי הקהילה / בחברה וכדו', הרי שאהיה כשלון גם בעתיד". כתוצאה מכך, האדם חסר מוטיבציה ואמון בכדי לפעול וליזום שינוי. הפחתת עשיה והעדר השקעה נותנים את אותותיהם בשימור ההרגשה הרעה. זו מחזקת את חוסר העשיה המזין שוב את מצב הרוח הירוד.

בסכומו של דבר, חוסר העשיה והתפקוד אינו רק סימפטום לדיכאון, אלא משמר ומפתח אותו, וכובל את האדם למעגל קסמים שלילי.

תימוכין לעניין זה מצינו בתורה הקדושה. התורה פותחת במילה "בראשית", באות ב'; ומדוע? פרשני התורה למדים מצורת האות ב' דרך חיים. האות ב' פתוחה רק לכוון קידמי, אין אפשרות לנוע לכוונים אחרים, קדימה, צעד! והעָבָר? במבנה האות ב' יש עוקץ מזערי הפונה לאחור, לעבר, ומלמד שיש לבחון במעט את שהיה וחלף, לדלות ממנו את מסקנות הייעול שיסייעו להתקדמות, אך לא לבוסס ולתהות על הראשונות.

גדולי המוסר והחסידות נדרשו גם כן לענין זה. לדבריהם, בביצוע מעשה שלילי לוקה האדם בכפליים. ראשית, עצם המעשה הרע; שנית, בגין המעשה נפגע ערכו העצמי של האדם, הוא חש שאינו שווה וראוי, מייחס לעצמו הנהגה שלילית ומפתח שיפוטיות כלפי עצמו על בסיס מעשיו בעבר. כפי שממצה זאת פתגם עממי: "אל תתן למי שהיית אתמול להגביל את מי שאתה יכול להיות מחר".

כלים לשיפור מצב הרוח

כפי שצוין לעיל, מצב רוח מדוכדך פוגע בתפקוד. על כן, נעסוק עם המטופל בפעילותו ותפקודו בשיגרת היום יום. בשלב ראשון, על המטופל לנהל יומן שבועי עם פירוט שעות ובו לתעד את פעילותו בכל שעה ושעה. מומלץ לרשום בכל 3 שעות.

בשלב שני ישולב מימד נוסף; יש לציין בכל פעילות, מה היה המניע לעשייה? הנאה או תועלת? הרצון להפיק הנאה, או הצורך להפיק תועלת? חשוב לבחון האם מקור העשייה הוא הצדקת צרכים או הבעת רצון אישי.

מימד נוסף שיתועד הוא ההנאה מהפעילות. יש לדרג מספרית את ההנאה שהוסבה מהפעילות.

חשוב להדגיש כי מרכיב ההנאה משמעותי מאד, כיוון שנפש עגומה ומדוכדכת אינה מבחינה בהנאות החיים השיגרתיות. האיזון הרגשי הופר, והאדם חווה רק תחושות שליליות. תיעוד ההנאה משקף למטופל את הנאות החיים והרגשות החיוביים הנלווים. כמו כן, התיעוד מפתח באדם מודעות והבנה למצבו. התיעוד מעניק תועלת נוספת בהסתכלות האדם על תמונת חייו; מתמונה שחורה כליל, הוא יחווה שינוי, הרחבת מבט וסדיקת הרצף השחור בנצנוצים מאירים של חוויות חיוביות והנאות קטנות על הדרך.

מעיון ביומן יסיק האדם כי שעותיו כלות ומבוזבזות בעשייה ריקנית שאינה מותירה תחושת סיפוק ורגש חיובי. לדוגמא: קריאת עיתונים, שיחות רכילות (שעל פי רוב שוחקות ולא מקדמות), הכנת אוכל, דאגה לענינים זוטרים, שיחות עקרות ועוד. עיסוק רב בפעילויות מסוג זה יוצר הרגשת שעמום, חוסר עניין וייאוש.

לאחר שזיהה המטופל את הפעילויות הגורמות לו לתחושת ריקנות ושיעמום, חשוב לערוך רשימת פעילויות שיש בהן מימד של הנאה. מצב הרוח העגום עלול להקשות על מציאת פעילויות מהנות בהווה, לכן ניתן לרשום פעילויות שבעבר הסבו הנאה. אם גם זה אין בנמצא, ניתן לרשום פעילויות הנחשבות מהנות בחברה ובתרבות. לדוגמא: שמיעת  מוזיקה, הליכה, אכילה, פעילות גופנית, קריאה, טיולים, כתיבה, פעילות אומנותית, יצירת קשר עם אנשים חדשים ועוד. השלב הבא הוא בניית מסגרת פעילות שיש בה מרכיבי הנאה.

יש לתת את הדעת כי מי שרוחו מדוכאת אינו מאפשר לעצמו לחוות רגשות חיוביים. המדוכדך לא מצליח לשהות בחוויה ולהפיק תחושת הנאה ושמחה. התחושה הטובה נהדפת ונדחית על ידי הרגשות השליליים כמו רגשות אשמה, ביקורתיות וכדו'.

תפיסת עולם תעוצב על ידי חוויה. מחשבות קודרות הלוחשות לאדם: "אסור לך להרגיש טוב" , "לא מגיע לך ליהנות", "אתה לא ראוי לחוש אושר וסיפוק" - אלו אינן ניתנות לשינוי והמרה באמצעות אמירות משכנעות חילופיות. הנפש תאטום את אזנה מלשמוע ותדשדש בבוץ עכור של האשמה, תיסכול, חרטה ועוד מרעין בישין.

השינו יתחולל על ידי חוויה. תחילה, בעזרת התנסות ברמת חוויה נמוכה, בכדי שלא לעורר התנגדות בנפש. יש לערוך מדרג חוויות מהנות, ולפתוח את תהליך הריפוי עם שהות בחווית ההנאה הנמוכה ביותר. על המטופל לשהות בחוויה בין 5 ל-10 דקות, להתמסר להנאה, לתת לתחושה הטובה להתפשט ולחלחל לתוכו מבלי לבקר, לשפוט ולהאשים.

לאחר שהנפש תטעם ותראה כי טוב, היא תפנים שמותר, לגיטמי ואף רצוי לחוש תחושות טובות ונעימות, חוויות מהנות ומענגות.

למותר לציין כי אין כל מטרה לטפח נהנתנות ולפתח דיוקן של בן סורר ומורה, אלא להוציא לחופשי את האדם החבוש במאסר של סבל ומרמור, מסכנות ואומללות, הפוגעים בו ובחברתו. בדגומא לכך נציין את דברי ר' ישראל מסלנט, ממייסדי תנועת המוסר, שהבחין בתלמיד זעוף פנים ואמר לו כי הוא בגדר "בור ברשות הרבים", ומזיק לעצמו ולחבריו.

דרך פעולה נוספת לשבירת מערכת השיפוט של האדם המדוכדך היא בעזרת רישום של מצב הרוח לפני הפעילות המהנה ולאחריה. לדוגמא: מטופל בחר בפעילות מהנה: שמיעת שיר. המטופל ישָאֵל: "עד כמה אתה מאמין ששמיעת השיר תשפר את מצב רוחך מ-1 עד 10?". לאחר שמיעת השיר, ע"פ רוב, יווכח המטופל כי רמת ההנאה גבוהה משחשב. התנסות זו מערערת את מנגנון החשיבה המעוות האומר לאדם כי אין לו סיכוי לחוש שמחה והנאה. יתר על כן, התנסות זו משקפת לאדם את חשיבתו המעוותת, המפרשת את המציאות כגרועה ושלילית.

חובה להדגיש כי טיפול במצב רוח מדוכדך אינו בבחינת מותרות או בגדר המלצה, אלא חובת השעה. והשעה - דוחקת... כיוון שנפש עגומה מאבדת את מנוע החיים - חדוות החיים, ואם חלילה מנוע זה יושבת - עלול האדם להידרדר לעברי פי פחת. מנגד, מענה מקצועי ירומם את האדם, יזרים דם חדש בעורקיו ויאפשר לו לטעום את טעם החיים - אושר, שמחה ותודה.

נהניתם מהכתבה? החכמתם? הרב אייל אונגר מחכה לכם בסדנה מיוחדת, שתסייע לכם להוריד דאגות ולהיות אנשים רגועים יותר. לפרטים לחצו כאן.