חברה שלי, לו רק יכולתי לקחת ממך את הכאב

חברה שלי,

הרבה זמן אני רוצה לכתוב לך את זה,

הרבה זמן אני רוצה לומר לך את זה,

אבל אין לי אומץ, לבוא ולהגיד לך

אז אני כותבת לך, כאן, והלוואי שתקראי.

כואב לי וקשה לי לראות אותך סובלת,

לראות אותך נאבקת בכאב שלך יום יום

לראות את החיוך שלך שמחפה

ואף אחת לא באמת יודעת כמה כאב את מחניקה מתחתיו

מה קורה איתך כשאין אף אחד שרואה,

כמה דמעות את שופכת אז,

כמה הבכי מטלטל אותך,

כמה הכאב חונק אותך,

ואין לך לאן לברוח.

איך אני יודעת???

כי אני מכירה את זה, חוויתי, חווה.

הזמנים האלה שבהם אגרוף של ברזל לופת לך את הלב,

הזמנים שהבדידות מקיפה אותך, ואת לא מסוגלת לדבר עם אף אחד

כי כבר אין לך אמון באיש

כי אין לך אמון שמישהו יבין מה את מרגישה, ויוכל לעזור

כי את מיואשת מעצמך, ומה שמסתובב לך בראש

אלו רק מחשבות על כמה את עלובה, ולא שווה 

לא שווה את העזרה שיכולים לתת לך, לא שווה הקשבה.

אני יודעת מה זה לחוש ככה,

ודווקא בגלל זה,

כל כך אכפת לי

כל כך כואב לי.

אם רק יכולתי לקחת את הכאב ממך,

למנוע מכל אדם בעולם לחוש ככה

שאין טעם לחייו, ולמה הוא עדיין כאן?!

אם רק יכולתי לעזור לך לשאת אותו.

אבל את דוחה את העזרה, בחיוך מתנצל

כי לא נעים לך באמת לדחות אותי

אבל את לא מעוניינת להיפתח

או אולי לא מסוגלת.

אני מבינה, לא נפגעתי,

אז התרחקתי קצת, כדי לא להציק לך

אבל אני עוקבת אחריך מרחוק,

וגם אם כשאני מדברת איתך אני לא מזכירה את זה,

אני זוכרת, ורוצה כל כך לשאול,

אבל לא מעזה.

אני לא רוצה שתרחיקי אותי יותר,

אני לא רוצה "לחפור" לך,

אני רק רוצה שתהיי בסדר,

שיהיה לך טוב

שיהיה לך שמח

ואני מתפללת, כי זה הדבר היחיד שאני יכולה לעשות בשבילך.

כרגע.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.