הרב יצחק זילברשטיין
האם מותר לשבת ליד חלון שהסירוהו בשבת?
סיפר הבחור כי במהלך התפילה החל ויכוח סוער בין המתפללים. על מה התווכחו? על פתיחת החלון! זה אומר לסוגרו מפאת הקור, וזה צועק לפותחו משום שחם לו
- הרב ארז חזני / והערב נא
- כ"ו שבט התשע"ה
ידוע שהאר"י הקדוש הזהיר רבות שבשבת קודש לא יגיעו חלילה לידי מחלוקות, והסמיך על כך את הכתוב בתחילת פרשת ויקהל: לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת (שמות ל"ה, ג') - והאזהרה מכוונת גם לאש זו, אש המחלוקת, שלא יהיו מבעירים אותה בשבת. והנה, בעקבות אש המחלוקת הנוראה, התעוררה שאלה מזעזעת ששאול נשאל בה מו"ר רבי יצחק זילברשטיין שליט"א.
מעשה שהיה בבחור ירא שמים, שנזדמן בשבת קודש לבית כנסת שהציבור בו אינו נמנה על ציבור 'שומרי משמרת הקודש'. סיפר הבחור כי במהלך התפילה החל ויכוח סוער בין המתפללים. על מה התווכחו? על פתיחת החלון! זה אומר לסוגרו מפאת הקור, וזה צועק לפותחו משום שחם לו. לפתע אירע הלא-ייאמן: קם גבאי בית הכנסת, שהיה אדם מגושם וגס-רוח, והחליט לעשות מעשה - הוא פשוט הסיר את החלון מהצירים!! "עתה הויכוח נסתיים, וממשיכים בתפילה", הכריז.
"ישבתי ונסתפקתי", סיפר הבחור, "האם מותר לי להמשיך לשבת במקומי, שהיה ליד החלון, שהרי בסתר ליבי רציתי שהחלון יפתח, הואיל והחום העיק עלי?"
תשובה
מלאכת "בונה" ו"סותר" נלמדות מהקמת המשכן המפורטת בפרשיות ויקהל-פקודי, כשם שכל ל"ט המלאכות בשבת נלמדו מהקמת המשכן ועשיית כליו (כמבואר במסכת שבת מ"ט:), ומכיון שבמשכן הכניסו את הקרשים לאדנים וקבעו אותם בקרקע - כך גם בשבת אסור לבנות, ומאחר ואת המשכן סתרו - כך גם בשבת אסור לסתור.
והנה, כתב הט"ז (סימן שי"ג סק"ה) כי פירוק חלון או דלת מהצירים, או החזרתם לצירים, נחשב למלאכה האסורה מן התורה, של בונה וסותר, ולכן בסעודות גדולות בימות החמה, אסור לסלק את החלון אפילו על ידי נכרי[1].
ומעתה נבוא לדון: האם מותר להנות מהחילול שבת שנעשה?
ובכן, נאמר בשולחן ערוך (סימן שי"ח סעיף א'): "המבשל בשבת (או שעשה אחת משאר מלאכות), במזיד - אסור לו לעולם, ולאחרים מותר למוצאי שבת מיד. ובשוגג - אסור בו ביום גם לאחרים, ולערב מותר גם לו מיד". וממילא בשאלתנו שמסיר החלון בשבת במזיד, עבר על איסור דאורייתא של סותר, לכאורה יהיה אסור לשבת ליד החלון ולהנות מהאויר הנכנס[2].
אולם מורינו הרב סבר כי בכל זאת יש להתיר את הישיבה בסמוך לחלון, שהרי כניסת האויר היתה יכולה להעשות בהיתר, על ידי פתיחת החלון, אלא שמשום המריבה, הלך הגבאי והסיר את החלון, ונמצא איפוא כי אין הבחור נהנה מהמעשה שבת[3]. ומה עוד, ש'בחפצא' של האויר לא נעשה דבר, ולכן אולי אין לאסור להנות ממנו.
ועל כל פנים, הפטיר מורינו הרב, נראה כי צריך תלמיד חכם לעזוב את המקום, בגלל המחאה על חילול ה' וחילול השבת!
ונאה לסיים בדברי רבינו החיד"א זי"ע בספרו "עבודת הקודש":
חילול ה' אחד - דוחה מאה תפילות!
מחלוקת אחת - דוחה מאה פרנסות!
לשון הרע אחד - דוחה מאה תשובות!
ניבול פה אחד - דוחה מאה הבטחות!
ביזוי תורה אחד - דוחה מאה שמחות!
שבועת שוא אחת - דוחה מאה זכיות!
גזל אחד - דוחה מאה ברכות!
וסיים: והם שבע דחיות שמנו רבותינו זכרונם לברכה.
[1] והובאו דבריו במשנה ברורה (סי' ש"ח ס"ק ל"ט). וע"ע בחזון-איש (סי' נ' אות י'). ויש לציין כי חלון שהוסר באיסור בשבת נחשב למוקצה ואסור לטלטלו, כמבואר במשנה ברורה (שם ס"ק ל"ה).
[2] ואמנם בביאור הלכה (שם ד"ה אחת), הביא בשם החיי אדם, שמעשה שבת נאסר דוקא כאשר נעשה מעשה ב'גוף הדבר', שנשתנה מכמות שהיה, כמו במלאכת מבשל וכיוצא, מה שאין כן במוציא מרשות לרשות, שלא נשתנה הדבר מכמות שהיה. וגם בנידון דידן לא נעשה מעשה איסור בגוף ההנאה, כמו במבשל, אלא רק הסרת המונע מהאויר מלהיכנס.
על כל פנים, הרי כתב שם כי בכגון מלאכות אלו (הדומות להוצאה) הדין הוא שאם המלאכה נעשתה בשוגג - מותר אפילו בו ביום, ובמזיד - אסור עד למוצאי שבת. וכמו כן סיים החיי אדם, כי יש להחמיר בכל איסורי תורה (כמו במבשל).
אלא שיש לומר כי בנוגע להוצאה יש יותר מקום לקנוס, משום שהחפץ שממנו נהנה עבר רשות באיסור, בחפצא זו נעשה האיסור, מה שאין כן בידון דנן, שבאויר לא נעשה דבר, וכדלהלן.
[3] ויעויין עוד ברמ"א בסימן שכ"ה סעיף י' ובמשנה ברורה ס"ק נ"ה.
לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.